פסח זה חג רע. בכל חג פסח אני נזכרת שאני לא יכולה באמת להיות אישה. כלומר, אני בהחלט אישה מבחינה פיזית, אבל לא מרגישה כך, ולפעמים גם לא נראית כך.
אני לא רוצה רק לחיות בכבוד, יעד שגם אותו אני לא מצליחה להשיג, אני רוצה קצת יותר. בא לי איזה בגד נחמד, בא לי לקנות ערכת איפור, אני רוצה להרגיש אישה. בפסח, כשאני מקבלת סיוע מהעמותה, אני זוכה בעצם לקבל תעודת עניות. תעודה שמזכירה לי שהדבר היחידי שאני יכולה להרשות לעצמי – זה לשרוד.
עוד בערוץ הנשים:
- איך המציאו את הזומבה? סרטון מגניב מציג את הטרנדים הבולטים בכושר נשי
- המדריך לשפתון בשלושה צעדים קלילים
- הסרגל שיגלה לך מה חושבים עליך לפי אורך החצאית שלך
אני אמא למספר ילדים. אבא שלהם לא בתמונה כבר מזמן, וגם כשהיה הוא לא באמת היה. אני לא טיפשה: לא משכילה ולא למדתי באוניברסיטה, אבל בהחלט חכמה. יודעת להתבטא לא רע, יודעת להסתדר עם אנשים. יש לי שאיפות עבור עצמי, לא גבוהות במיוחד, אבל הן קיימות. מיותר לציין שעבור הילדים שלי יש לי שאיפות בהחלט גבוהות: אני רוצה שיהיה להם יותר ממה שאני הצלחתי להשיג.
אם מדברים על הישגיי, אז אין הרבה כאלו. עברו עליי חיים קשים והייתי צריכה לחיות תמיד את ההווה. בכל מה שקשור לעתיד, הדבר היחידי שאני יכולה לקחת בחשבון זה לנסות לתת מענה לצרכים השוטפים של הילדים. עשיתי כל מה שאני יכולה כדי לחנך אותם היטב, ואני מקווה שהחינוך שלי יוכיח את עצמו בהמשך חייהם. הם הדבר הכי חשוב לי בחיים.
ובכל זאת, בא לי גם כמה דברים עבור עצמי. בא לי להתחדש במשהו. בא לי להיות במקום בו אני יכולה פעם בחודשיים להוציא איזה 100 שקלים סתם על איזה בגד. בא לי להרגיש יפה. בא לי להרגיש מטופחת, נקייה. להרגיש אישה.
כמדי שנה, גם השנה אקבל סל מוצרי מזון לפסח מהעמותה שעוזרת לי לא רק בפסח אלא כל השנה. כמדי שנה אני ארגיש בפסח הזה חצויה - ילדיי ישבו עימי סביב השולחן, יהיו חיוכים, יהיו צחוקים. אבל עמוק בפנים אני אתהה עם עצמי: מה יהיה איתם בעתיד? האם הם יאלצו להסתפק במועט כמוני? האם הבת הקטנה שלי תוכל להרגיש אישה כשתהיה גדולה? האם אני ארגיש כך מתישהו? הפסח הזה אני רוצה לא רק לשרוד. אני רוצה גם קצת לחיות.
הכותבת בת 44, אמא לארבעה מחולון, עובדת כמטפלת בקשישים ומטופלת בעמותת חסדי נעמי