העניין המרכזי עם אונס זה הבדידות. אף אחד לא שואל אותך מה בדוק היה שם, אף אחד לא מברר מה בדיוק קרה - וזה משאיר אותנו, הקורבנות, במקום של בדידות. בגלל שאנחנו יודעות כמה קשה להכיל את זה, אנחנו מנסות לחסוך לאחרים את ההתמודדות. אנחנו שומרות עליהם, אבל נשארות עם כל המשקל עלינו, לבד.
בכל פרשת אונס או הטרדה מינית שנחשפת יש מספר לא מבוטל של נשים שמעדיפות לא להתלונן, והאמת היא שאני מבינה אותן. גם אני עדיין לא התלוננתי.
ההצעה הכי טובה שאני יכולה לתת לך: דברי קודם כל עם סמכות מקצועית. עם מוקד סיוע, פסיכולוג או עובדת סוציאלית. עדיף שלא תספרו לבני המשפחה הקרובים שלכם ראשונים. הקרובים לכם הם אלה שיהיה להם הכי קשה להכיל את הנושא; חוסר האונים שלהם יכול להיות כל כך גדול, עד שהם עלולים לרצות ולהאמין שזה לא קרה. ואז זה נורא כואב. עדיף להגיע ולדבר עם המשפחה אחרי שגורם מוסמך עזר וחיזק אתכם.
בחרו בקפידה עם מי אתן מדברות, מישהו שישמור עליכן!
