בתקופה בה האדם גילה את האש, הוא גם הבין שסקס מוכר. מדובר במשוואה ברורה וידועה לכולם: סקס מוכר בגדים, מכוניות ומסתבר שגם מחלות. קמפיין ויראלי להעלאת המודעות לסרטן השד קרא לנשים, זו השנה השלישית, לקחת חלק ולכתוב סטטוס פרובוקטיבי בפייסבוק כדי לייצר באזז. ובכן, המשימה הושלמה. אך לא בהצלחה.
"אני אוהבת את זה על המיטה"
לפני שנתיים המשימה הסודית הייתה לכתוב מהו צבע החזייה שלך, בשנה שעברה התבקשו הנשים לכתוב "איפה אנחנו אוהבות את זה" – כאשר הכוונה הייתה היכן אנחנו אוהבות לשים את התיק שלנו, אלא שבפועל בסטטוס בפייסבוק היה כתוב "אני אוהבת את זה על המיטה/על השולחן/על הפסנתר", מה שכמובן נועד לעורר את דמיונם המפותח של רבים וגברים ולייצר את תשומת הלב המתבקשת.
והנה הגיעה לה השנה השלישית לפרויקט, ועמה הוראה מסורבלת מתמיד. להלן ההודעה שקיבלתי, כמו רבות מחברותיי, בתיבת ההודעות שלי בפייסבוק.: "...את צריכה לרשום את מידת הנעליים שלך (רק מספר) ואחרי את המילה 'ס"מ' וכמה זמן לוקח לך לסדר את השיער שלך בבוקר...אל תספרו לבחורים למה אנו מתכוונות... תנו להם לנחש. בבקשה תעתיקו את תוכן ההודעה לכל החברות שלכן וביחד נעלה את המודעות".
לא חלף זמן רב, ואת דפי הפייסבוק קישטו שורות סטטוס כגון: "39 ס"מ, עשר דקות", "40 ס"מ, חמש דקות". אז חוץ מהגילוי המרעיש כי לחברות שלי יש מידת נעליים גדולה משחשבתי, המשחק הזה הוא לא אפקטיבי במיוחד. שורות הסטטוס הללו מעלות אסוציאציות שלא ממש בכיוון של בדיקת ממוגרפיה, ולמעשה נראות יותר כמו תסריט לסרט פורנו מעל דפי הפייסבוק.
"נשים הופכות לכלי פרסומי שמטרתו לחרמן גברים"
ההודעה ה"סודית" שנשלחה רק לנשים מגדירה אותנו כמחנה, כאשר בסופו של יום קהל היעד באקט הפרסומי הזה הוא הגברים. ללא ספק מטרה חשובה, שהרי על ידי הגברת המודעות - גברים ישכנעו את בת הזוג שלהם להיבדק או יילכו להיבדק בעצמם שכן גברים מהווים כאחוז מכלל החולים בסרטן השד. אבל כדי להשיג את המטרה המקודשת הזו אנו משתמשות באמצעים לא כשרים ובעיקר מטופשים. שנה שעברה היו אלו אמרות שפר בסגנון "אני אוהבת את זה על השיש במטבח", וגרם לגברים במחוזותינו לחשוב כי כל אישה שנייה מעוניינת בחפוז של צהריים, בכל רחבי הבית. השנה המשחק ירד לרמה אף יותר נמוכה, שהרי אפילו לתמימים שביננו ברור במה מדובר: מספר ס"מ, במשך מספר דקות - לא יכול להיות יותר קינקי מזה. הנשים הופכות לכלי פרסומי שכל מטרתו היא לחרמן גברים.
מצד אחד יוזמות הקמפיין צודקות: 99 אחוז שסטטוס עם רמיזות מיניות עבות יגרום לגבר לחשוב על שדיים של בחורה, אבל זה יהיה הדבר הכי רחוק מבדיקה רפואית לגילוי סרטן, בזה אנחנו בטוחות.
"50 ק"מ, פעמיים בשנה - המרחק שאני נוסעת לכירורגית השד שלי"
אלירז זר אביב, דולה ומטפלת הוליסטית, החליטה לקחת את העניינים לידיים, ופרסמה בפייסבוק את הסטטוס הבא: "מידת הנעליים שלי היא 38 ולוקח לי 5 דקות לסדר את השיער בבוקר. ולא, אני ממש לא מבינה איך המידע הלא חשוב הזה קשור לסרטן השד, ומדוע נשים הופכות את עצמן, שנה אחר שנה, לאובייקט מיני".
והנה כך, מבלי רמיזות מיניות אלא התייחסות עניינית למחלה עצמה, הצליחה אלירז לעורר דיון רחב בפייסבוק. היא מספרת כי ישנן נשים שלא מסכימות עמה, וטוענות שמדובר נטו ב"פרסום מוכר". אבל אלירז לא מעוניינת שידברו כך בשמה, לא בשמה ולא בשם נשים ככלל. נשים רבות אימצו בעקבותיה את "קמפיין הנגד" ופרסמו סטטוסים שמעלים את המודעות, הפעם באמת. כמו לדוגמה הסטטוס שכתבה פולינה שטרן שלמה: "50 ק"מ, פעמיים בשנה - המרחק שאני נוסעת לכירורגית השד שלי כדי להיבדק כל חצי שנה". אלו המסרים הנכונים שמייצרים את הקמפיין האולטימטיבי: עלות מינימום לקמפיין, ומקסימום של העלאת מודעות.
האגודה למלחמה בסרטן - מסרה בשנה שעברה כי אין לה כל קשר לקמפיין הפייסבוק הקודם. לא ברור מי האחראי על הקמפיין אך דבר אחד בטוח - המסר העקיף גורם נזק לנושא החשוב הזה. פעם אחר פעם אנחנו מתעצבנות, מתרגזות, נדהמות או פשוט מצקצקות בלשוננו לנוכח פרסום פרובוקטיבי. זהו הא' ב' של עולם הפרסום, והשיח סביב הקמפיין משיג את תשומת הלב לה ייחל. אך האם המטרה הושגה? רצינו להעלות את המודעות, אך בינתיים העלינו אך ורק את החשק המיני ואת העצבים. הפעם אנחנו אלו ששמות לעצמנו את המקלות בגלגלים. אז עזבו אתכם ממידות נעליים וכמה זמן לוקח לנו לסדר את השיער, פשוט לכו להיבדק. היכנסו לרשימת המכונים והמרפאות באתר "אחת מתשע" וקבעו לעצמכם תור.