אז איך יצא שהשבוע שהיה אמור להיות הכי שמח שלנו השנה היה כל כך מגעיל שכבר לא נשאר אוויר?

זה ככה בדיוק יצא. שבשבוע שבו התברר שהעולם פיתח חיסון כמעט מושלם לקורונה, רגע, מה חיסון? שני חיסונים! ואת שניהם הזמינה ישראל ובעוד קליק אפשר כבר לדמיין שנראה את האור והיינו צריכים לרקוד על השולחנות ולהתחיל לחשוב מה למדנו מהקורונה ואיך ירגיש העתיד ולהתרגש טילים, זה היה אחד השבועות הכי מגעילים השנה. ככה זה בדיוק יצא.

השבוע הזה נראה כמו טיסת שוקולד משוגעת אחת ארוכה-ארוכה בלי נחיתה וסוף: ביום ראשון השווה הממונה על שפיכת הביוב לרשתות, יאיר נתניהו, את הקיבוצים לנאצים. ביום שני שמענו את אבא שלו קורא לשר הביטחון שלו לשעבר כלב קטן ואז התברר ביום שלישי שהמועמד המוביל של בלפור ליו"ר יד ושם הוא אפי איתם שחושב שהגזע היהודי זה גזע עליון. ואז באה ההתנפלות המפלצתית בקיסריה של תומכי נתניהו על המשפחה של טייס שנהרג במלחמת לבנון השנייה תם פרקש ז"ל. ואז כמו להראות שמה שהוא יכול הצד השני יכול יותר: נולדה ההשוואה בין נתניהו להיטלר מצד פעיל במחאה ובעיקר ההתעקשות לא להתנצל עליה ולהכניס גול עצמי מפואר בין החיבורים.

כבר אין אוויר מרוב שבא להקיא. ובקצב הזה גם לא יישאר פה עם לחסן ולהציל מהקורונה, כי חצי עם רוצה לתלות את חצי העם השני. ורק אפשר לדמיין כיצד תראה פה מערכת בחירות רביעית שאוטוטו מוזנקת לדרך.

אפשר להאשים מהבוקר עד הלילה את הפוליטיקאים ובעיקר את המהנדס של דוקטרינת "ההפרד כדי שאמשיך למשול לנצח" או כמו שהסביר מצוין נתן אשל כיצד פועלת המכונה של הבוס: "השנאה היא מה שמאחד את המחנה שלנו. הציבור הזה – אני קורא לו אפילו הלא-אשכנזי הזה, כן - מה מחמם אותו? הרי הוא אומר: מה? הם? נראה להם. למה הם שונאים את התקשורת? למה הם צעקו 'הו הא מה קרה נוני אכל אותה' אחרי הבחירות? הם שונאים הכול. הצלחנו להטריף את ה... השנאה הזאת היא מה שמאחד את המחנה שלנו. אנחנו צריכים ללכת על הכסאח הזה".

תקשיבו למישל אובמה

אפשר להאשים את נתניהו שניצח ככה ברצף 11 שנים פלוס. שהצליח לאחד את המחנה שלו עם השנאה. שהצליח להביא את הכסאח הזה לקצה. ואפשר להחליט להקשיב לעצה שיעצה פעם מישל אובמה להילרי קלינטון שלא רצתה לשמוע והובסה וחזרה ויעצה לג'ו ביידן שהקשיב וניצח: ככל שהוא יורד נמוך יותר, אנחנו נעלה גבוה יותר.

באמריקה נמאסה הקטטה היומיומית הזו על רוב העם וביידן ניצח ביותר מחמישה מיליון קולות. בטוויטר. ברשתות. באולפנים. ברחובות. הנשיא שמלבה קטטה וכסאח יומיומי כדי לאחד את המחנה שלו. אבל זה קרה כי המועמד שם החליט שלא משנה מה יגידו עליו ועל תומכיו ועד כמה יירד הנשיא נמוך, אנחנו נעלה גבוה יותר.

בישראל זה יכול להעתיק את עצמו במערכת הבחירות הקרובה אם מי שרוצה להחליף את נתניהו יבין שצריך גם להחליף את השקר באמת. את הקונספירציות בעובדות. את המגעיל במה שמוסרי. ובקיצור: כמה שנתניהו יירד נמוך יותר, אנחנו נעלה גבוה יותר. כי מה שצריך ללכת זה לא רק נתניהו. כשצועקים "לך" צריכים באמת להתכוון שגם הכסאח הזה צריך ללכת. והשנאה. והקטטה היומיומית. והשקרים האינסופיים. והגועל נפש היומיומי בגרון. וכדי שכל אלה ילכו ביחד עם נתניהו, צריך לעלות גבוה יותר. לדבר רק עובדות. לדבוק רק במה שמוסרי. להיצמד רק לתקווה. רק לצייר מציאות לאנשים מה יראה פה אחרת. לסלוד מהשקרים. מהכסאח. מהקטטה. ומהשנאה.

לכן שבוע שמתחיל בהשוואה שקרית בין הקיבוצניקים לנאצים לא יכול להסתיים בפעולת תגמול של להשוות באופן שקרי בין נתניהו והיטלר. יותר מזה שזה גול עצמי מפואר, ככה זה רק ינציח את מלחמת הכנופיות. את הכסאח. השנאה. את כל מה שאמר נתן אשל שמאחד את "המחנה שלנו". שמחזיק את השנאה הזו בשלטון יותר מ-11 שנה ברציפות.