כנסת ישראל הייתה כמרקחה. עוד לא יבשה הדיו על המלצות ועדת ששינסקי וחברי הכנסת נכנסו למצב תזזיתי במיוחד.
תקציר הפרקים הקודמים מספר על יצחק תשובה, טייקון נתנייתי, שעשה עם עוד כמה טייקונים מישראל ומהעולם את המכה הגדולה בגילוי הגז לחופי ישראל. מיד הוא הרים כוס לתפארת מדינת ישראל, מחובק עם שר התשתיות על אסדת הגז. אבל אז גילו חברי הכנסת שהמיסוי על רווחי הגז בישראל הוא מהנמוכים בעולם. כלומר, רוב הרווחים מהמשאב הלאומי לא יגיעו אלינו האזרחים. מיד שלפו בעלי חברות הגז את פנקס הצ'קים, והוציאו עשרות מליונים לשכירת צבא יחצ"נים ולוביסטים. המטרה פשוטה וחדה: להרוג את הנסיון להגדיל את חלקם של אזרחי ישראל ברווחי הקידוחים.
מולו הוצבה ועדה מקצועית, וועדת ששינסקי, שטרחה, חקרה, ונסעה לקצווי עולם, השוותה וסימנה דרך: בעלי הקידוח יקבלו את חלקם, יעשו רווחים מהגז הישראלי ואז, ורק אז, יעלה חלקה של המדינה ברווחים. לטובת השקעות בחינוך, בתשתיות, בדיור, ברווחה, בתקווה לסדר לנו מדינה טובה יותר (לתפארת מדינת ישראל, כבר אמרנו?).
הלחץ הכביד, פרקליטים וכלכלנים נשכרו בעשרות, והופ - הוועדה הורידה חזרה את המס המומלץ. שוב חזרנו לתחתית טבלת המיסוי לקידוחי גז ונפט, בעולם.
האם חברי הכנסת ייכנעו ללחץ?
כעת, עם הגשת המלצותיה הסופיות של הועדה נפתח פרק ב' בסאגה, הפרק הפוליטי. עכשיו יצטרכו ראש הממשלה, השרים ואחריהם חברי הכנסת לחרוץ גורלות: האם לתקן את חוק הנפט והגז המיושן (משנת 1952!) ולהביא את גובה המס לרמה עולמית סבירה, או להתכופף בפני הלוביסטים, היח"צנים, הפרקליטים וההון הגדול.
בקרב הזה אין בושה. הכל נעשה הישר מהמקפצה ועל ראשינו. כל טיעון מגויס לטובת טייקוני הגז - הדאגה לביטחון המדינה, למשקיעים "הקטנים", לחוסכי הפנסיה, לפיתוח משק הגז ולמה לא. מי שרוצה להעלות את המס הוא לכאורה סוציאליסט, תומך במשק הגז המצרי ואף מסייע לטרור.
ב-2002 ביקש אחד, ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, להגדיל את הכנסות המדינה מקידוחי הגז הטבעי. זה לא אדם שקל להאשים אותו בהפקרת ביטחון המדינה, ואפילו לא בסוציאליזם או דאגה מוגזמת לשכבות המוחלשות. התיקון שקידם שרון נפל בהצבעת ועדת הכלכלה דאז, כאשר בחדר נוכחים כעשרים לוביסטים של חברות הגז ובערך אפס נציגי ציבור.
בסיבוב הנוכחי הציבור כבר יותר ערני, אבל איך הוא יעמוד מול הכסף הגדול, שקונה מודעות, יחסי ציבור, לובי, חוות דעת מקצועיות ורשתות קשרים יקרות מפז? אני לא מקנא בחברי הכנסת שחווים את הלחץ. ובכל זאת, אני יודע למה שלחנו אותם לכנסת. רבים מהם שלחו לפח האשפה הצעות להוסיף כמה שקלים לשכר המינימום וליום לימודים ארוך, לעצירת עליות מחירי המים והדלק, ולהורדת המע"מ, אבל באותה נשימה יתייצבו לטובת עוד כמה מליארדים שישבו בכיס מרופד מאוד ממילא. את הטירוף הזה יעצור רק לחץ ציבורי מסיבי.