השבוע הייתה טראומה מאוד גדולה למדינת ישראל בכלל, ולתושבי הצפון בפרט. 41 אנשים נשרפו חיים. אי אפשר לקלוט את זה. מחזור שלם של קציני שב"ס נמחק כאילו לא היה. אני לא מצליחה לעכל את זה. זה כמו חלום רע, סיוט. אנשים אחרים איבדו בתים בשריפה. וזה לא רק הכסף - זה אנשים שאין להם לאן לחזור.
אנחנו ראינו את העשן מהבית, עוד לפני שדיווחו על השריפה. מוטי קרא לי ואמר "תראי, ההר נשרף!".

כל כך כאב לי לראות את השלד של האוטובוס ולדעת שהיו שם אנשים חיים. מישהו השאיר אישה בחודש שמיני - הילדה שלה יתומה עוד לפני שהיא נולדה. חשוב לי להביע השתתפות בצער המשפחות. אני שולחת לכם את תנחומיי. אני יכולה רק לתאר לעצמי כמה זה קשה.

אחרי שהשריפה כבתה, כרגיל התקשורת התחילה לחפש אשמים. הלינץ' שעושים לאלי ישי ממש לא מוצדק. אם יש אשמים זה כל חברי הכנסת, שלא דואגים לאזרחי מדינת ישראל. בכלל, לא צריך לחפש אשמים, זה לא יחזיר את ההרוגים. צריך לשבת כעם מאוחד ולהפיק לקחים. לאף אחד אין זכות לקבוע מי אשם.

>> לפוסט הקודם שלי: אני מפחדת שתהיה לי לידה מוקדמת
>> למה אנחנו כל כך אוהבים את "האח הגדול"?