השבוע התבשרנו כי גיליין מקסוול, סייעניתו של עבריין המין ג'פרי אפשטיין, הורשעה באשמת ניצול מיני וסחר בקטינות ונידונה לעשרים שנות מאסר. עונש מכובד מאוד, ומעניין כמה שנים בכלא אפשטיין עצמו היה מקבל אילולא היה מתאבד לפני המשפט. אולי שלושים שנה, ממש כמו שנגזרו השבוע על המוזיקאי אר. קלי, שהורשע באונס, ניצול מיני של ילדות ועוד שלל עבירות מחרידות. אין ספק, הישגים נאים בתחום הענישה לעברייני מין. כאילו, לא בישראל, שבה עבריין המין הסדרתי אלון קסטיאל כמעט ושוחרר לפני הזמן שנקצב לו, הקצר מראש, והוחלט כי יורחק מתל אביב (כי לאנוס בערים אחרות זה סבבה, כנראה). נו, לפחות יהודה משי זהב עשה לכולם טובה ומת.
גם אפשטיין וגם אר. קלי הם פרשות שאנחנו יחסית בקיאים בהם, בעיקר בגלל שלוו בסדרות דוקו מתוקשרות. "ג'פרי אפשטיין: עושר מחריד" עלתה בנטפליקס לפני שנתיים ואת "לשרוד את אר. קלי" ראו ברחבי העולם (בישראל ב-yes) לפני כשלוש שנים. שתי הסדרות כל כך מטלטלות, שאין ספק שיש להן חלק לא מבוטל בפסקי הדין המחמירים. ובמחמירים הכוונה להוגנים, כן? אנחנו פשוט תמיד מופתעים כשנעשה צדק עם עברייני מין.
הדמות הכי מרתקת בסאגת אפשטיין תמיד הייתה גיליין מקסוול, שותפתו לפשע, סגניתו לרשע והאישה שדאגה לו לאספקה של מאות נערות טריות לאורך שנים ארוכות - רובן בגילאי 14-15, חלק מהאישומים גם כוללים ילדות בנות 11 - כחלק מפירמידת התעללות מינית עצומה שהתרחשה בכל רחבי העולם, בין היתר באי פרטי, שאליו הגיעו על מטוסו שכונה "לוליטה אקספרס". וואו, יש יותר פותמוביל מזה? הילדות והנערות בטחו במקסוול והצטרפו אליה כי היא הייתה לבבית, חמה וכמובן - אישה. בכל הנוגע לתקיפה מינית, נשים תמיד יפעילו פחות נורות אזהרה. באופן טבעי, השאלה הכי בוערת לגבי מקסוול תמיד הייתה - למה? למה היא עשתה את זה? כאדם וכאישה, איך זה ייתכן?
"גיליין מקסוול: שותפה לפשע" ("Ghislaine: Partner in Crime"), הסדרה התיעודית מבית פרמאונט פלוס שעלתה השבוע ב-yes דוקו, מנסה לפענח את התעלומה הזאת. היא לוקחת אותנו אל ראשית חייה של מקסוול - בתו הצעירה והמועדפת של המיליארדר הנודע רוברט מקסוול. לאחר שטבע בספינה שנושאת את שמה, "ליידי גיליין", התברר כי עסקיו של אביה היו ממוטטים לחלוטין והוא גם גנב את הפנסיות של עובדיו. מקסוול יצאה לחייה מרוששת (כלומר עם קרן נאמנות של מאה אלף דולר לשנה, שרובנו היינו עפים עליה אבל לה זה לא הספיק) והגיעה לניו יורק שם פגשה את אפשטיין, התאהבה והשניים ניהלו רומן. כשנפרדו - כי מה לעשות, היא לא הייתה צעירה מספיק בשביל אדם שמפלרטט עם פדופיליה - היא המשיכה להיות איתו בקשר, בחלק מהזמן גם לגור איתו, ובעיקר לנהל את אופרציית הסרסרות.
שני הפרקים הראשונים מעניינים, אבל עושה רושם שלסדרה אין איזשהו אקדח מעשן. אין סיבה מוצקה, וידוי סודי שהוקלט או פענוח נפשי חד משמעי שיצביע על הסיבה לשיתוף הפעולה המוזר הזה. יש אסופה של השערות מעניינות, ברובן כבר נתקלנו פה ושם בשלל כתבות מגזין. הסיבוב האדיפלי - אפשטיין הזכיר למקסוול את אביה האהוב, שגם הוא היה עשיר חסר מעצורים ומוקף בנשים ונחשב לאדם אכזרי במיוחד. ההסבר הפסיכולוגי - היא גדלה בעושר מופלג וחונכה להאמין שהיא מעל החוק ומעל המוסר, גם מעל בני אדם אחרים, בטח אם הם נערות במצוקה. ההסבר הפרקטי - היא הייתה מרוששת לגמרי ונזקקה נואשות לכסף. ההסבר הרגשי - היא הייתה מאוהבת באפשטיין עד מעל לראש ורצתה בקרבתו בכל מחיר, גם עד כדי כך נוראי.
הרגעים שבהם הסדרה כן מחדשת הם בראיונות עם משפחתה של מקסוול, שמעניין לגלות שתומכת בה במאת האחוזים, מאמינה שהיא חפה מפשע, שהיא בעצמה הקורבן של אפשטיין ושל התקשורת. אחיה מימנו את הגנת המיליונים שלה במשפט ונחושים גם לערער על פסק הדין. הם בטוחים שהיא שעירה לעזאזל, שזאת אפילו נקמה בגלל שם משפחתה, כלומר בהם. מעניין גם לשמוע קצת יותר עליה, האישה עצמה. מתברר שהייתה לבבית ונעימה, "יכלה להקסים נחש". בניגוד לאפשטיין, שלא היה מסוגל לנהל סמול טוק במסיבה, היא הייתה אדם של אנשים. כיפית וחמה שתוארה גם כטובת לב.
הסדרה אורזת באופן יעיל את כל מה שחשוב לדעת על הפרשה, היא מוצר משלים מוצלח לסדרה על אפשטיין (אם כי בהחלט יש כפילויות). לא מדובר בצפיית חובה ואלוהים יודע שאנחנו רוויים בדוקו-אונס, אבל זו בהחלט דרך יעילה ומעניינת להתעדכן באחת מהפרשיות החשובות ביותר של העשור. ואמנם הסדרה לא מצליחה לספק הסבר חד משמעי למעשיה של מקסוול (טוב, ממתי יש?), אבל היא בהחלט מעניקה לנו הצצה לנפש מורכבת ואפלה במיוחד.