נעמה קסרי היא לא הזוכה בהישרדות VIP. איך זה קרה? איפה אפשר להתלונן? איך יכול להיות שקסרי, שהוכתרה למלכת העונה עוד כשאסף אשתר הודח, שהובילה מהלכים אסטרטגיים, שניצחה במשימות, שניהלה שיחות אישיות, שהגיעה למועצת השבט האחרונה כשבכיס שלה פסלון חסינות שהיא לא הייתה צריכה להשתמש בו, הפסידה למי שהיא סחבה על גבה לאורך כל הדרך? התשובה היא שהוא זכה מן ההפקר. אף אחד מהמושבעים לא חשב שג'ובאני ראוי להיות השורד האחרון, אלא שהוא הרע במיעוטו. יכול היה להיות שם במקומו עציץ פלסטיק והם לא היו שמים לב.
אלמלא תקרית שק האורז המפורסמת, גיא זוארץ היה מקריא אתמול בלילה את השם של שמחה גואטה. גואטה הייתה אמורה להיות סיפור הסינדרלה של העונה. האישה השמנה והחביבה שגדלה בבני ברק ויצאה בשאלה, שהתקשתה להתמודד במשימות פיזיות, שכונתה נטל פעם אחר פעם ולא הודחה בין היתר כי איש לא הרגיש מאוים ממנה, הצליחה כנגד כל הסיכויים לעלות לגמר הגדול. לא הבחירה בהצבעה כפולה על פני שק אורז הפריעה למושבעים, אלא זה שהיא, המאמא תרזה, הרשתה לעצמה לסדוק את התדמית שהם עטו עליה. הם כעסו שהיא ניסתה, ולו לרגע, לפלס את הדרך שלה למעלה בכוחות עצמה מבלי להיות נתונה לחסדיהם. איך היא העזה?
המושבעים לא הצביעו למי שהם חשבו שמגיע לו לזכות, אלא למי שהם הכי פחות כעסו עליו. ההבנה הזאת נחתה בשתי נקודות במשדר: בפעם הראשונה, כשג'וזי אמר שהוא מתחרט על ההצבעה שלו, כשהוא התחיל לגמגם שהיום כשהוא לא מעורב רגשית הוא היה מצביע אחרת, ועצר כשכנראה לחשו לו באוזנייה שאסור לו לספר למי הוא הצביע. היה אפשר לחוש באוויר את ההסכמה של יתר המושבעים. "פה זה לא אירופה", שרה פעם מרגול וצדקה. אנחנו הישראלים אנשים אמוציונליים, אנחנו שולפים מהבטן. אנחנו לא ליהיא גרינר האמריקאית וגם לא נעמה "אני משחקת את המשחק, זה הפורמט וככה הוא עובד" קסרי. אנחנו אולי יכולים להסתכל על הדברים מבחוץ או בדיעבד ולראות את התמונה הכוללת, אבל לא בזמן אמת. בזמן אמת רוצים אנחנו רוצים לנקום, ולעזאזל למי מגיע.
הפעם השנייה הייתה כשמני נפתלי הניח את צמיד הווטו על היד של ליהיא. זה היה כל כך מאכזב. אם מהמושבעים שהודחו בתחילת האיחוד עוד אפשר היה פחות לצפות, מני ידע מצוין שנעמה הייתה חזקה יותר פיזית וחברתית. הוא העדיף לנקום בה על זה שהיא לא לקחה אותו איתה לגמר מאשר להכתיר אותה לשורדת האחרונה בידיעה שהרבה יותר מגיעה לה. זה מעשה מאוד קטן.
ואם כבר עלה שמו של ג'וזי (לראשונה מזה זמן רב), אי אפשר שלא לדבר על הדרמה במשדר אתמול בינו לבין אירה, שהוכיחה בפעם המי יודע כמה שלונא צדקה כשהיא אמרה היא יותר פודינג מאשר פוטין. המתמודדת הכי פחות חזקה בשבט, מכל הבחינות, ממשיכה להפנות אצבע מאשימה לכולם כי הם אכלו לה ושתו לה, ולרגע לא עושה חושבים עם עצמה. לצפות בה מתקרבנת בגלל שעשו עליה מהלך, בזמן שהיא בעצמה עשתה מהלך מאוד גדול כחלק מהמשחק היה מביך ומדהים בו זמנית, כמו לעבור ליד תאונת דרכים שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים. או שאת מבינה איך הדברים עובדים, או שאת לא מבינה ולוקחת הכל ללב, אי אפשר גם וגם.
אפשר להתנחם בכך שהקהל שהסתכל על הדברים מבחוץ היה חכם מספיק כדי לתת לנעמה את תואר השורדת האהובה. את ההוכרה וההערכה שהיא לא קיבלה מחבורת החמוצים, סליחה, המושבעים, שבחרו את השורד האחרון, היא לפחות קיבלה מהקהל שהצביע לה בהמוניו. טיפה קטנה של צדק.
ולסיום, אי אפשר שלא לשאול: מישהו יודע אם זה היה גמר הישרדות VIP, פרק הפתיחה של המירוץ למיליון או בכלל פרק ספיישל של The Voice? זה היה משדר ארוך ומייגע, שהרגיש יותר כמו מסיבת סיום בתיכון מאשר גמר של אחת מתוכניות הריאליטי הכי טובות ששודרו השנה. אנחנו שצפינו מההתחלה עד הסוף, אנחנו השורדים האמיתיים.