1. במה שהיא כולה שלה
    קצת לפני עלייתה הרשמית של הסדרה, ולכבוד יום האישה, קיבלנו השבוע הצצה ראשונה ל"דנה קמה" (יס) - הדוקו-ריאליטי עם ועל דנה אינטרנשיונל - בדמות פרק פרומו מיוחד. היוצרים (בהם אינטרנשיונל עצמה ומנהלה האישי שי כרם) מציינים שהפרק מציג את הפגישה הראשונה בהחלט בין הטאלנטית להפקה, עוד לפני שהמצלמות הופעלו באופן רשמי, ואין שום סיבה לחשוד בהם: דנה לא מאופרת (לא שהיא תמיד צריכה להיות), לא אסופה (כנ"ל) ובגדול לא ערוכה מנטלית לסיטואציה. פטמה שנפלטת במערכה האחרונה היא כמו אקדח שמופיע במערכה הראשונה לקראת הסדרה כולה, וההבטחה המתועדת שמדובר ב"טסט שהולך בסוף לבוידעם" הייתה מעלה חששות אתיים אלמלא המתועדת הייתה חתומה על הפרויקט בעצמה.

    לצד רקע ביוגרפי עמוס בחומרי ארכיון מהארץ ומהעולם - כולל אזכור נדיר של השם שאיתו אינטרנשיונל נולדה, ואין טעם לחזור עליו כאן בכוח - פרק ההצצה של "דנה קמה" הוא מוצר מהסוג שכמעט ולא מקבלים במחוזותינו, למעט קלטות אודישנים מגורענות של משתתפי ריאליטי שמשודרות רק בגמר. זו בחירה מעניינת לשדר את הפיילוט הזה דווקא בתור פרומו ארוך, כי מן הסתם כולם יכולים להסכים שלא מדובר במוצר מזמין במיוחד. הרבה חששות מלווים את ההיחשפות הספציפית הזאת של הדיווה, וההבטחות שלה בפרק לפתוח ולספר על כל מי שפגע בה עושות רושם של משהו שעשוי ללכת קצת רחוק מדי. דנה ואנשיה למעשה סומכים עלינו שנבין שהיא רק נתפסה לא מוכנה בסיטואציה הנקודתית הזו שנקלעה אליה, ושהדבר היחיד שנשאר ממנה בסדרה עצמה הוא הפרסונה שאי אפשר לסרב לעוד זמן מסך שלה. ואגב: לשנייה אחת מבליחה על המסך גם קרן מרציאנו המתולתלת, מימיה ככתבת צעירה בגלי צה"ל, וזה בפני עצמו שווה צפייה.

    מה לראות?
    את "איסט סייד" (כאן 11), שאולי לא זוכה לבאזז גבוה או ביקורות מחמיאות במיוחד - בכל זאת, יהודה לוי הוא לא ממש אורח שנדיר לראות כרגע - אבל עדיין שווה לתפוס אותה כשהיא כבר נמצאת אחרי נקודת האמצע שלה. הבחירה להתמקד במזרח ירושלים דווקא מהזווית האנושית-עסקית ולא מהזווית הביטחונית-צבאית עושה רק טוב לדרמה המסוגננת במפתיע הזו, כשגם הבחירה להשקיע כל כך הרבה בדיאלוגים בערבית ויוונית היא דבר שיש להעריך. ויהודה לוי? הוא שוב עושה את היהודה לוי, וזה מעולה כמו תמיד. לקריאה נוספת: הביקורת המלאה, וגם הראיון של שלומי קוריאט ל-tvbee.
  2. מעקב "מחוברים": השבוע הרביעי
    בזמן הקצר שנותר לה, עונת העשור של "מחוברים" (הוט) עוד חייבת לספק לנו כמה דברים חשובים - למשל, תוכן קצת יותר מעניין עם יעל שלביה - אבל לאורי ששון היא חייבת רק דבר אחד: התנצלות. אחד הספורטאים הגדולות בתולדות ישראל, פיזית והיסטורית, היה יכול להיות ליהוק מעולה שגם יפתה את הקהל הגברי, רק שבפועל מדובר עבור "מחוברים" באחרון סותמי החורים. כמובן שאי אפשר להאשים רק את ההפקה בכך, כי בסוף יש אדם שצריך לספק פה חומרים (אם כי סביר שידעו שם מראש לאן הם נכנסים, ע"ע "דנה קמה" שצוינה קודם), ועדיין קשה שלא להיעלב בשמו של הג'ודוקא כשבמשך יותר ממחצית עונה הוא מופיע רק במשהו כמו שלושה פרקים, ואפילו אז בקושי.

    פרק הספיישל ששודר השבוע והתמקד רק בששון, בעודו מכריז על פרישתו מענף הג'ודו, היה יכול להיות התיקון המיוחל אלמלא היה כה משמים ומאולץ. אם עורכי "מחוברים" כל כך לא התאמצו להעניק לך יחס הוגן שהם דחסו שתי חופשות נפרדות לחו"ל בפרק אחד, זה הזמן לחשוד. אבל כאמור, מצד שני באמת נדמה שלא היה עם מה לעבוד: "וואו, אני לא מאמין שאני בקהל הפעם", "וואו, איזה מוזר זה לא להשתתף בתחרות", "יואו, זה מטורף שאני פורש", ככה זה הרגיש במשך למעלה מ-20 דקות. במקום שרגע הפרישה יהיה קתרזיס דרמטי, הוא היה מתנה משמיים שגאלה את הצופים מייסורי השעמום. ובכל זאת, אסור לטעות - הענק הרגיש הוא דימוי מרתק שלא נחקר מספיק על המסך שלנו, וטוב שמישהו ניסה. הבעיה היא שאורי ששון רחוק מלהיות פרזנטור טוב שלו, ולכן קווי העלילה הספורים שלו בתוכנית נותרים אלה שבמהלכם אפשר לקום לדקה מהספה.
    פריים אחד למזכרת
    דפנה ארמוני, אתי כרייף, רני רהב וילד שיודע להכין כדורי שוקולד חוגגים פורים בספיישל אקראי מתמיד של "כמעט שבת שלום" (קשת 12).

    בונוס: הלוק של אבי כאכון לאירוע.

  3. משא ישראלי
    אם חשבתם שתעשיית הטראש הישראלית הגיעה לתחתית החבית, אולי עדיף שתהיו בשקט. גם כי אתם טועים - וגם כי רק ככה תוכלו לשמוע את הדפיקות מלמטה של "טיול לחמישה" (כאן 11). שנתיים בדיוק אחרי שעלו לראשונה בערוץ הטיולים, חמשת פרקי הדוקו-ריאליטי עדיין רושמים נתוני צפייה כמעט-מעליבים ביוטיוב, אבל פיצו על זה בעבר עם נוכחות מסוימת ברשתות החברתיות ועם הגעתה של רחל בורטה ל"האח הגדול", כיאה לפורמט קטן שנוצר עבור החיישנים של מלהקי התוכניות הגדולות. עד עכשיו "טיול לחמישה" הייתה סוד שנלחש מפה לאוזן בקרב חובבי טלוויזיה, שרצו לוודא שאנשים שמעו שהדבר הזה קיים ושהוא לא רע בכלל, וכמו כל דבר טוב שקרה מתחת לרדאר: היא התמסחרה. הקדנציה הקצרה בערוץ הטיולים הומרה במגורי קבע בשידור הציבורי, שם מתווכים את התוכנית (ובצדק) בתור גרסת התיירות ל"בואו לאכול איתי", והשבוע שודר הסבב הראשון מתוך שלושה של גרסת 2023, כשכל יתר פרקי העונה כבר זמינים באפליקציית הטלוויזיות החכמות של התאגיד.

    העונה החדשה של "טיול לחמישה" אולי נשמעת שאפתנית, אבל בפועל היא דווקא די צנועה תקציבית - לא שאין מקום לדיון על הימצאות תכני טראש כמוה בטבלת ההוצאות של התאגיד. חמשת המשתתפים בכל שבוע לא נשלחים לחו"ל אלא לאיזור מסוים בארץ, ושם כל אחד מהם מקבל יום שבו יהיה מדריך הטיולים של האחרים. מרכיבים מסלול, יוצאים בחוסר רצון, רבים, משחירים, צועקים, משלימים, ומשחירים שוב בטסטות מהמלון עם חלוקת הנקודות. החיסרון העיקרי הוא שיותר לא נשמע ישראלים שוחטים את השפה האנגלית, והיתרון? אין כזה. "טיול לחמישה" החדשה, וזה עוד בא מאדם שנשבע בשמה של המקור, היא אחד הדברים הכי מתישים, מיותרים ולא מהנים שמשודרים כרגע בטלוויזיה. עד כמה לא אכפת לה משלומם הנפשי של צופיה, או מהיגיון בסיסי? לעונה שמורכבת כולה ממשתתפים בודדים הוזמנו פתאום בני זוג שפועלים ביחד, ובני הזוג האלה הם עוד ירדן דונה ומיכאל טמיר: כוכבי רשת וולגריים, אם להאמין לגוגל, ומן הסתם אנשים שמשתמשים בתוכנית כמקפצה לליהוק נוסף בריאליטי.

    בדומה לכל המשתתפים האחרים בפורמט, בני הזוג טמיר צבעוניים, מאולצים ואגרסיביים ("אני הרבה יותר מעניינת מקים קרדישיאן", ירדן אומרת באחד הפרקים עם הטעות במקור, "ויש לי גם פה יותר גדול"), למרות שהם כן מספקים את הסחורה האמיתית שנדרשו לספק - חומרים לממים וסאונדים לטיקטוק. הבעיה היא שאם "טיול לחמישה" המקורית צמחה ברשתות באופן אורגני, עם אפס יחסי ציבור מסורתיים, הגרסה החדשה עושה את ההפך המוחלט (ולא בפעם הראשונה כשמדובר בתכנים מבית התאגיד). במקום שהתוכן המלווה יעשיר את חוויית הצפייה ויהפוך אותה לקולקטיבית, הפעם המשפטים החצי-מתוסרטים והרגעים המגוחכים הם כבר הדבר עצמו. ואפילו אם המעבר מערוץ הטיולים לכאן 11 לא שינה באופן מהותי את התוכן, עצם המעבר הופך את מה שהיה פינת חמד להתשה מיינסטרימית. תסלחו על ההשוואה הבלתי נסלחת הבאה, אבל אולי "טיול לחמישה" הייתה יכולה ללמוד משהו מ"יורשים" המופתית של HBO, שם בדיוק הודיעו כי העונה הרביעית והקרובה תהיה גם האחרונה. רוצים השוואה מקומית? קחו את "חזרות", לדוגמה. שתיהן הבינו שעדיף לפרוש בזמן הנכון במקום להתאמץ יותר מדי. כמו ישראלים בבית מלון, התאגיד ו"טיול לחמישה" מסתערים על הפורמט הנחמד כאילו מדובר בבופה קונטיננטלי שופע, עם אפס יכולת לדעת שובע. ככה קיבלנו עוד תוכנית עם דמויות לא אותנטיות שמודעות מדי לחוסר המודעות שלהן, ואיפה זה ואיפה המישלן של הג'אנק.
    בשבוע הבא
    בתקווה שהפעם לא ייגמר במכות, טקס האוסקר ה-95 יחגוג את הסרטים הגדולים של השנה (יס, 13.3); אחרי שגרמה לכל העולם להירתע מפטריות, "האחרונים מבינינו" מסיימת את עונתה הראשונה (יס, הוט וסלקום, כנ"ל); עונה שלישית, חדשה, אחרונה וסכרינית מתמיד ל"טד לאסו" (אפל TV פלוס, 15.3); וסדרת האנתולוגיה "אקסטרפולציות" תנסה להזהיר אתכם ממשבר האקלים באמצעות קיט הרינגטון, אדוארד נורטון, דיוויד שווימר, מריון קוטיאר ומריל סטריפ (אפל TV פלוס, 17.3).
    צילום דנה אינטרנשיונל: מתוך "דנה קמה", יס / צילום אורי ששון: מתוך "מחוברים", הוט / צילום אבי כאכון: מתוך "כמעט שבת שלום", קשת 12