הפעם הראשונה שעמית סגל הופיע על המסך הייתה בגיל 13, בערוץ הראשון, אז חלק את דעותיו וחוויותיו כנער דתי שגר ביישוב עפרה שבשומרון. לאחר שירות צבאי בגל"צ, הצטרף לחברת החדשות. בשנים האחרונות הוא נחשב לפרשן הפוליטי הבכיר בישראל, כשבשנה האחרונה מגיש גם את "פגוש את העיתונות" החדשה.
לרגל 30 שנה לקשת, התיישב סגל לשיחה צפופה עם ארז טל בתוכנית "30 עם". הוא נשאל על ההשמצות מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ומקורביו על ערוץ 12, הכינויים "ערוץ תעמולה" ו"אל-ג'זירה" והשלט "הם לא יחליטו" שנתלה בקפיין הבחירות ונשא את פרצופיהם של אמנון אברמוביץ', גיא פלג, בן כספית ורביב דרוקר.
"ההתחלה הייתה בבחירות 2019, מועד ב'. זה היה המועד הפחות מוצלח של נתניהו, והיו לא מעט כאלה. לא התייחסתי לזה כל כך ברצינות, כי ניתחתי את זה מהאונה של הפרשנות הפוליטית ולא של ההיעלבות. מה גם, ששיערתי שזה לא מכוון אליי".
"אחר כך ראיתי שזה משפיע על אנשים באופן די קשה, במיוחד השלטים, כמו 'הם לא יחליטו'. אני מדמיין מצב שבו יאיר לפיד היה עושה קמפיין בחירות ושם אותי על שלטים. זה היה מוציא אותי מאיזון. המטרה הרי, זה לגרור אותך אל הבוץ. ועם זאת, מהאונה של 'הימני הפשיסט מעפרה', אני לא יכול להגיד שאני לא מבין מאיפה זה בא".
כשאתה יושב באולפן חדשות 12 כשמצד אחד שלך אמנון אברמוביץ' ומהצד השני גיא פלג, אתה רק עיתונאי או שאתה מרגיש בשליחות מחנה?
"נשאלת קודם השאלה מה זה עיתונאי. ישראל נמצאת בסכנה גדולה מאוד, ולא בגלל שאני נרקיסיסט או משהו כזה. לנוכחות שלי יש משמעות שהיא חורגת מעבר. אני לא מדבר על ייצוג הימין, אלא על האפשרות שארז ועמית ובתיה ואיציק, מעמדות שונות, יכולים עדיין להצטופף סביב אותו מסך. האמריקאים איבדו את זה, יש להם CNN ו-Fox News. יש להם פרשני ימין ופרשני שמאל. אפילו סופרמרקטים שונים. האמריקאים האלה כבר לא ייפגשו עוד פעם. לכן, ארצות הברית בשקיעה וזו סכנה איומה".
>> עמית סגל ב"30 עם": צפו בפרק המלא ב-+12
יש את החשש להיפרדות מוחלטת לימין ושמאל?
"אם ניפרד לשני ערוצים, שני עיתונים, שני אתרי אינטרנט, אחד לימין ואחד לשמאל, לא רק שנתווכח על המציאות, אלא נתווכח מהי המציאות. לכן, אני מרגיש שהתפקיד שלי יותר חשוב מ'התפקיד של עמית'. זה להגיד לכל אחד במדינה: בוא'נה, יש לך משהו שאתה יכול להזדהות איתו שם. יתרה מזאת, יש לי הרבה קשיים עם תפיסת ערוץ 14 שאומרת: 'מה ששנוא עליך תעשה לחבריך. נעשה אותו הדבר, רק הפוך. האיזון יוצג באמצעים אגרסיביים. נאזן לוח שידור שלם בגלי צה"ל של 30 שנה עם ברדוגו'".
הרפורמה המשפטית הכניסה את המדינה לסחרור מטורף. אחרי שנתניהו פיטר את גלנט, קראת לזה "אובדן דרך".
"אני רוצה להעלות איזה הרהור: יכול להיות שאני לא מקבל דף מסרים כל בוקר מלשכת ראש הממשלה? הניתוח שלי על הרפורמה המשפטית הוא כזה: היא באה לפתור מצב איום ונורא בעיניי. אני מסכים לגמרי לדיאגנוזה, אבל חלוק חלקית על הפרוגנוזה. אני חושב שהתרופה, הכימותרפיה, חריפה מדי, ובעיקר אני מזועזע מהדרך. עושים את זה בלי הרדמה, באגרסיביות, בטיפול פולשני".
אתה מבקר את הטקטיקה, לא את המהות.
"לא, הטקטיקה פה היא המהות. נניח שאני עכשיו ממשלת מרכז-שמאל חילונית שעולה, והחלטתי שאני צריך להסיט את המדינה 30 מעלות לכיוון החילוני, הדמוקרטי ולא היהודי. נניח שזה עובר דרך קיצוץ קצבאות לאברכים ונישואים אזרחיים, מין ברית זוגיות, ואז אני מודיע במסיבת עיתונאים שמעכשיו אסור לשמור שבת, כדי בהמשך להתפשר על זה".
אתה חושב שיריב לוין הגזים בכוונה כדי להתפשר בעתיד?
"אני יודע את זה, וזו חלק מהביקורת שיש לי עליהם. זה ברור לי כשמש. אני לא אומר את זה כהערכה, אלא אני יודע את הדבר הזה. אני לא רוצה מדינה שיש בה רשות אחת, ואני משוכנע בכל ליבי שאף אחד בימין לא רוצה דיקטטורה וגם אם יירצה, לא ייצא. האמונה שלי זה ששמרנים לא עושים מהפכות. שמרנים פועלים בשמרנות. כדי להסיט ספינה, אתה מזיז אותה מתשע וחצי לשבע וחצי. אחרת, היא תתהפך".
זה נשמע כמו טמטום מטורף.
"נכון. עכשיו, מה האירוע? היינו בנקודה היסטורית, על סף הגעה לרוב שמרני בעליון, על סף הגעה באמצעים טבעיים לרוב בוועדה לבחירת שופטים, עם 64 חברי כנסת וכשהאופוזיציה מרוסקת. אפילו בתוך האופוזיציה יש לך עשרה שמרנים מבחינה משפטית. איך לעזאזל הצלחת למלא את הדלי בחלב ואז לבעוט בו ב'וולה'? זו פשוט אחת ההחמצות המטורפות. על הדרך, זה גם גרם למאות אלפי ישראלים טובים לחשוב ברצינות שהמדינה עומדת להיגמר. זה, בלי קשר לביקורת הנוקבת שיש לי על סרבנות, אנרכיה והוצאת כספים".
אז מה קרה לביבי?
"הוא לא היה באירוע. אנשים לא מבינים: לנתניהו היה פחד אמיתי שאם הוא יתעסק בזה, יוציאו אותו לנבצרות. הוא חשב שיריב לוין יציג משהו אחר. יריב לוין לא עדכן אותו. נתניהו הופתע מהפרטים. זה היה אירוע בלי הסברה, בלי התנהלות. ככה אתה מכיר מהלכים של נתניהו? נתניהו חנק את החלום הפלסטיני. האם הוא בא והצהיר ביום הראשון לכהונתו: 'חברים, אני הולך לחנוק את החלום הפלסטיני? שתדעו לכם, אין תקווה למדינה. ולא רק זה, אני הולך להוסיף 170 אלף מתנחלים בקדנציה הקרובה'. מה היה קורה? אינתיפאדה, נכון? הוא לא עשה את זה. בהתחלה הוא אמר: 'עושים שלום בטוח', אפילו פגש את ערפאת, עשה את הסכם וואי. זה תהליך שנמשך עשר שנים".
אתה נעלב כשאומרים שעמית סגל נהיה ביביסט?
"אולי פעם, היום כבר לא. זה סתם. אוקיי, אז אומרים".
למה פעם כן?
"כי הפגיעה הכי קשה בעיתונאי זה להגיד שבעצם הוא לא עצמאי, הוא סוכן של מישהו אחר".
מה אתה באמת חושב על ביבי מודל 2023?
"נתניהו של שנת 2023 הוא פיל, ממותה, שירו בה שלושה חיצים. חשבו שהחיצים האלה יהרגו אותה. אני מדבר על כתבי האישום והחרם ארוך השנים על נתניהו. הממותה לא מבינה למה צדו אותה. נתניהו משוכנע שהוא חף מפשע ואני, הקטן, סבור שהתיקים האלה תמוהים. לכן הממותה, שהייתה חיה מאוד מרוסנת, מתחילה פתאום לרוץ ולרדוף אחרי אחרים, שרודפים אחריה לראייתה. נתניהו נקלע לסיטואציה שהוא נמצא בקואליציה שמנוגדת לקוד ההפעלה הפוליטי שלו, שאומר: שים קיצוני ימני בחוץ ותביא מרכז שתמיד תוכל לתמרן ולהאשים את השמאלן התורן. הוא נקלע לסיטואציה מול האמריקאים. הוא נקלע לסיטואציה בנושא המשפטי. זה לא שנתניהו של פעם לא תיעב את מערכת המשפט וראה בה שחקן פוליטי, אבל הוא אמר: 'אני איתם לא מסתבך'. עכשיו כבר הסתבך איתם, אז יאללה".
לאן זה מוביל?
"אני חושב שהייתה פה החמצה איומה של כל הצדדים. אם היית יכול לעשות הרצה לאחור, חזרה ל-2015, לתחילת העידן המודרני של אובססיית נתניהו, ואומר לאנשים האלה: תראו, יש לכם עכשיו את נתניהו ימין ממלכתי, רך. אתם לא כל כך אוהבים את אשתו, מתעבים את הבן שלו וסולדים מאורח חייו ומזה שהוא מנצח כל הזמן, אבל הוא עם כחלון ששומר על בית המשפט ובזמנו עם ציפי לבני ויאיר לפיד. אתם יכולים לבלות את שמונה השנים הקרובות בחמש מערכות בחירות, שלושה תיקים פליליים, שבע שנים הליכים ולקבל אותו עם בן גביר וסמוטריץ'. אני חושב שהם היו מעדיפים אחרת".
כשנתניהו הציע לך שריון בליכוד, איזה מקום הוא הציע לך?
"רביעי. יכולתי להיות סגן שר האנרגיה היום, במקרה הטוב. עם כל הכבוד והערכתי לעצמי, זה לא היה מזיז את עמודת המנדטים באופן משמעותי. נתניהו לא עשה את זה באותו שלב כי הוא הרגיש שהעם צמא לניתוח שלי בישיבות הקבינט. הוא עשה את זה כי היה תחת הרושם, שהסתבר בסוף כלא נכון, שמה שיכריע את הגורל זה המנדט ורבע של ציונים דתיים, 'פיינשמקרים', שמתלבטים. מצד אחד הם ימניים, מצד שני הם לא אוהבים את נתניהו וסמוטריץ'. הוא אמר: 'אני אביא אותך, ואז הם לא יצביעו איילת שקד או מתן כהנא'".
באיזו מערכת בחירות זו הייתה?
"האחרונה. זה לא עמד על הפרק באמת. לא היה משא ומתן".
לא רצית להיות במקום שבו יש השפעה?
"בוועדת הקליטה בכנסת? כשר למשימות לאומיות? זה היה נגמר בזה. גם אם היה מובטח לי תיק הביטחון, הייתי מסיים בתור סגן שר. ככה זה עובד בפוליטיקה. הפוליטיקה היא עולם אכזר, ו'הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים', זו לא בדיחה על לוי אשכול. זה לא אישי אפילו. הייתי מוצא את עצמי לצד, ואני לא מזלזל חלילה, אושר שקלים ואביחי בוארון באיזו ועדה. אני מרגיש באמת ובתמים שבעיתונות יש השפעה, כוח ומשמעות".
במהלך מבצע שומר החומות, כשהאווירה במדינה הייתה מתוחה מאוד, פרץ עימות באולפן בין סגל לאילנה דיין. "זה לא קל לצפייה. זה בפער עצום הקטע שקיבלתי עליו הכי הרבה תגובות, אי פעם", הודה סגל, "זה קטע שרץ עד היום. במובן הטלוויזיוני, זו הייתה שבירת הקיר הרביעי. הטלוויזיה יוצאת מהטלוויזיה ומבקרת את עצמה. אני בדרך כלל משתדל להיות אדם די רגוע באולפן, אבל זה היה מעל בעשר רמות".
כשאילנה צפתה בזה באולפן "30 עם", הודתה שלא נעים לה לצפות בזה.
"לא הרגשתי נעים אז ולא מרגיש נעים היום לצפות בזה. אני כן חושב שביטאתי משהו שהיה משותף למיליוני ישראלים בשומר החומות. היה ניסיון לתאר את זה כמהומות כלליות במדינה, התנגשויות בין אזרחים, לא התיאור האמיתי: התנפלות אלימה של הערבים על היהודים. לא של כל הערבים, אבל כנופייה בת אלפי אנשים שהתנפלו על יהודים תוך לינץ', רצח ושוד. ואז - נאחזו באירוע אחד בבת ים".
מה קומם אותך?
"תיארו את המצב כאילו זו איזו התנגשות דו-צדדית. זה קומם אותי ברמות. הרגשתי שאנשים ממש נפגעו פיזית בגלל שלא הפנימו את חומרת המצב. יש לי בת דודה שנייה או שלישית ששלחה לי הודעה על זה שעברה לידה השכנה שלה, ערבייה מהבניין, וסימנה לפורעים 'פה גרים יהודים', כדי שיזרקו בקבוק תבערה. נשרף לי הפיוז, עלה לי הדם לראש. מהצהריים אמרו לי: 'היום יהיו פרעות', ובטיפשותי אמרתי: טוב, נו, בסדר, המשטרה תטפל. יש לנו משטרה. לא טיפלו, והשאר היסטוריה".
אתה ואילנה נהנים להתווכח?
"כל אירוע עם אילנה הפך למשהו שגדול מסך חלקיו. גם בוועידת המשפיעים היה עימות, גם ב'עובדה' כשהתראיינתי אצלה. איתה ועם אמנון יש כמה דברים: הם מבוגרים ממני בחוכמה ובשנים, ראיתי אותם בטלוויזיה בתור ילד או נער - ועכשיו אני איתם. זו מין סגירת מעגל, אולי אפילו הגשמת חלום".
סגל מדבר בהרצאותיו על כך שהחברה הישראלית כבר לא מתחלקת לפי ימין/שמאל או יהודים/דמוקרטים, אלא לפי ערכים שמרניים מול ערכים ליברליים. הוא עצמו, עובד בערוץ 12 שמשדר תוכניות כמו "רוקדים עם כוכבים" ו"חתונה ממבט ראשון". האם הוא עושה זאת כדי להשפיע מבפנים?
"ישראל שניבטה ממסכי ערוץ 2 ובמידה מסוימת, אם כי פחות, בערוץ 12, היא בוודאי ישראל הרבה יותר חילונית, ליברלית ומתירנית, מאשר ישראל שאני גדלתי בה. חשבתי שתשאל את זה מהכיוון ההפוך: שתגיד, 'אבל אתה הרבה יותר קרוב אלינו מאשר אבי מעוז או גפני'. התשובה היא - נכון. איך אמר החיקוי של אבי נמני ב'ארץ נהדרת'? 'אני מדבר שני השפות'. הילדים שלי גדלים חלקם בחינוך דתי, חלקם בחינוך משולב. בבית הכנסת שאני נמצא בו נשים עולות לתורה וקוראות בתורה".
זה מותר?
"בבית הכנסת עושים את זה. אתה רוצה שאפוצץ את המניין? זה הטריד אותי במובן השמרני, אבל אמרתי: אז מה? רוצה לקרוא בתורה? סבבה. בליל הסדר בקורונה, עשינו סדר בזום עם המשפחה של אשתי, שהיא חילונית מבית של דתל"שים".
התלבטת האם להצטלם ל"אולפן שישי" ו"פגוש את העיתונות" שמשודרות בשבת?
"ההורים שלי מאוד לא אהבו את זה. אורי אורבך זכרונו לברכה, אף פעם לא היה מצטלם לתוכניות שמשודרות בשבת. בני אלון, זכרונו לברכה, כן. כאילו נאחזתי בבני אלון, אבל האמת שזה סתם תירוץ. ב'פגוש את העיתונות' אני מודה שזה יותר מפריע לי, מהטעם הפשוט שאני לא אורח, אלא אני התוכנית. מודה שזה מעיק על מצפוני יותר מפעם".
אבל אתה עושה את זה כי זה חלק מהשליחות בעיניך?
"הרבה שנים ההורים שלי לא אהבו את זה והיה מין הסכם בשתיקה שלא אגיד להם שהייתי ב'אולפן שישי'. אני גם לא מתקשר לאבא שלי לשאול אותו על איזה פרט מהעבר אם זה 'לאולפן שישי', כי לא נעים לי. היה איזשהו שלב שההורים שלי השלימו עם זה - כשהתחילו להגיע אליהם מסרונים במוצאי שבת: 'וואו, כל הכבוד, הבן שלכם'. אני לא מקדם בטלגרם ובטוויטר את 'פגוש את העיתונות', כי זה עושה לי קווצ'ים בבטן".
סגל למד משפטים באוניברסיטה העברית ועשה תואר שני במדיניות ציבורית בלונדון, בזמן שכיהן ככתב חדשות 2 בלונדון. אחד השידורים הזכורים והמפחידים ביותר, היה כשסיקר הפגנה סוערת בלונדון נגד ישראל, במהלכה הונפו דגלי חיזבאללה. "אני לא רוצה להישמע איתי אנגל, כי זה היה בהיי קנזינגטון סטריט, אבל זה היה מפחיד מאוד. אין צלם, זו המצלמה שלי, בצד הכו שתי יהודיות. זה היה אירוע מפחיד. פחדתי על שני דברים: על זה, ועל הדקדוק באנגלית. בכל זאת, אני מייצג את המדינה".
ברגעים הראשונים שלך בחדשות 2, מי היה יותר נחמד ומי פחות? מי עזר לך?
"יונית הייתה מאוד נחמדה, המנכ"ל אבי וייס, כולם היו נחמדים. ההלם העיקרי בערוץ 2 היה בגלל הפער הדורי המאוד גדול. הייתי צעיר בהגזמה מכל השאר. זה היה אירוע יוצא דופן. היום אני מוותיקי המערכת, זקן הכיתה".
לפני שמונה שנים ספד סגל לחבר והקולגה, אורי אורבך, בנוכחות ראש הממשלה ונשיא המדינה: "בשמם של ילדי הציונות הדתית, אורי, דור גדל ועצום ורב עם כיפה סרוגה, אני רוצה להגיד לך תודה שגידלת וטיפחת אותנו כל השנים. באופן אישי, אני רוצה להודות לך אורי שהלכת איתי מאז שהייתי קטן, מרחוק ומקרוב. בעין אוהבת עזרת והדרכת כל הדרך מעלה מעלה. תודה על המאמר 'הטובים לתקשורת', שבלעדיו אף אחד מאיתנו לא היה פה. כולנו בניך, אורי". גם כשהוא צופה בהספד הזה היום, סגל מתרגש מאוד.
אורבך היה מקור ההשראה שלך?
"אמא שלי, אבא שלי ואורי, בהחלט".
הזכרון הראשון שלך מאבא, זה כשאתה מבקר אותו בכלא?
"קשה לזכור מה הזיכרון הראשון, אבל ודאי אחד מהם, כן. יש כאלה שיגידו לך אולי שזה פוסט-טראומה, אבל בעיניי לא. לא חשתי ככה כשגדלתי".
סיפרת שמעולם לא פתחת את זה איתו.
"השאלה 'למה עשית את זה?', עם מוזיקה דרמטית ברקע? לא. כל סיטואציה שילד גדל לתוכה, תיראה לו נורמלית בזמן אמת. ברחוב שלי היו שלושה אסירי מחתרת ושלושה בני אסירים, כולל עקיבא נוביק, ממש מהבית ליד. אולי בגלל זה. יש דברים שאתה לא מדבר עליהם עם ההורים שלך. אולי זה גם טיב המשפחה, שלא מדברת על רגשות ודברים כאלה".
כשצחי הנגבי זרק לך משהו על זה שאבא שלך ישב בכלא, יצאת משלוותך.
"מהלחץ, כן. הייתה לו חקירה נגדית צולבת. כעסתי עליו מאוד, כי הוא מהמשפחה הלוחמת המקורית. הוא גדל עם צלב על הגב של 'אמא שלך טרוריסטית'. ככה התייחסו אז ללח"י. זה עצבן אותי, הגזמתי בתגובה, אבל לא באותו ערב. באותו ערב עניתי לו כמו שצריך, אבל אחר כך הייתי צריך, בשביל הקלאס, לרדת מזה. השלמנו מאז. נפגשנו, הוא בא להתראיין ב'פגוש את העיתונות', והוא שמח על זה".
יש לא מעט אנשים שהתכתשת איתם, מיאיר נתניהו, דרך טלי גוטליב ועד יאיר גולן.
"אני יודע בוודאות שבאיזשהו שלב הייעוץ האסטרטגי של יאיר גולן אמר לו: 'תתקוף את עמית סגל'. מעבר לזה שזה החמיא שלי, זה גם קצת בדיחה. בדיעבד אני מתייחס לזה בשעשוע, כי זה בעצם מה שחלק מעמיתיי עברו על בסיס יום-יומי מהצד השני - ומאנשים קצת יותר חשובים מיאיר גולן".
יזמת כמה וכמה תביעות דיבה נגד גולשים. זה עוד מסלול הכנסות או כדי להרתיע אחרים?
"זה לא להכנסות, זה להכניס. אני אחד מאותם אנשים במדינה שמדברים עליהם יותר מאשר על אחרים. בגלל ערוץ 12, החריגות המסוימת ואולי אופי. אני מקבל את הרוב באהבה עד אדישות. אבל, יש מקרים שהגבולות נחצים. אם אתה קורא לעיתונאי 'היטלר', אם אתה אומר שמישהו שקרן, שמשקר בסקרים, שממציא, אז אני אומר: אל תופתע כשתצטרך להוכיח בבית המשפט 'אמת דיברתי'. אני עושה את זה בערך על עשירית הפרומיל מהדברים שנכתבים עליי, ונכתבים דברים מרושעים יותר ופחות".
לפני הקמת ממשלת בנט-לפיד, העריך סגל כי אין שום סיכוי שבנט יקים ממשלה שנשענת על הערבים. "היו לי הרבה מסקנות מזה. אני רוצה לשתף בתחקיר שעשיתי עם עצמי. חודש לפני הבחירות היה צריך ליפול לי האסימון. ישבתי בעימות מול רינה מצליח ואמרתי: אם לבנט תהיה אפשרות ביבי או זה, הוא הולך עם ביבי. והיא אומרת: מה פתאום, הוא ילך עם ההוא. באיזשהו שלב פתאום קלטתי שכל אחד מאיתנו משוכנע, ולא כניתוח, אלא כעובדה. בנט דיבר איתה ואמר: 'תקשיבי, בינינו, אני הולך איתם'. לי הוא אמר: 'תקשיב, בינינו, אני הולך איתם'. האחריות היא לא עליו, הוא פוליטיקאי. האחריות היא עליי. בסיפור ממשלת השינוי, הבנתי בדיעבד למה פרצה מלחמת יום כיפור, להבדיל מיליוני הבדלות. כל המידע היה, אבל הייתה קונספציה. יש כמה לקחים ללמוד מזה. צניעות היא אחד מהם".
"ארץ נהדרת" הלכו לך על הראש בגלל זה. הייתה תחושה שאתה לא מת על החיקוי.
"דווקא אני מת על החיקוי. הוא כל כך טוב, שכשהבן שלי ראה את זה כשהיה בן שלוש, הוא חשב שזה אני".
כתבת בטוויטר: "ארץ נהדרת הם שמאל רדיקלי שמטרתו להגחיך כל דבר ימני. רחמים על אסי, שני, קיציס ואחרים שצריכים לשמש הפרזנטורים של התועמלנים האלה". קפץ לך הפיוז. בתוך הנגמ"ש.
"התעצבנתי מאוד. ישבתי ודיברתי על זה עם מולי שגב, הרי הכרנו שנים קודם ועכשיו בקשרי ידידות, למעט פיצוץ אטומי קטן באמצע הדרך. התעצבנתי לא על זה, אלא רטרואקטיבית, על מה שהיה ב-2018-2019 כשהראו אותי רוקד ומשרת את ביבי. אני יכול לחשוב על עוד עיתונאי ורבע שאפשר להאשים אותם בהטיה, כן? מצד אחר".
אם היית עושה פרק נוסף ל"ימי בנימין", במה הוא היה עוסק?
"היה מתחיל ביום שנתניהו איבד את השלטון והולך לשנת אופוזיציה, והקדנציה הזאת שמראה את הלקח שיש לי על כל ראשי הממשלה בישראל, שהם לעולם לא יודעים להגיד 'סטופ'. בתי הקברות מלאים בעיתונאים שאמרו שזו הקדנציה האחרונה של ביבי, אבל משהו בקדנציה הזו עדיין לא יושב עד הסוף. ההישגים הבולטים של הממשלה הם לתת כותרות לרדיו 'קול ברמה' כל שבוע: מלשרוף את חווארה ועד כוח וגנר. אמור הרבה ועשה מעט מאוד".
איך נתניהו הגיב ל"ימי בנימין"?
"הוא מאוד לא אהב את שני הפרקים הראשונים. הוא התקשר אליי וכעס מאוד. אחרי הפרק השלישי לא התקשר. על הפרק הראשון היה ויכוח ענק ביני לבין המערכת. אני רציתי לפתוח בפרק המדיני, שבעיניי מתאר איך נתניהו מתפשר ומתפשר עד שמגיע למה שהוא רוצה. הם רצו לפתוח בפרק על הפוליטיקה, שהוא יותר ממזרי. נתניהו רואה את עצמו קודם כל כמדינאי שהדרך שלו לתפעל את זה, זו הפוליטיקה. הציבור השמאלני תופס אותו כפוליטיקאי שמשתמש בטריקים המדינתיים כהצגה. מטבע הדברים, הוא לא אהב את הפרק הזה".
לפני סיום, מהי שאלת המחץ שהייתי צריך לשאול אותך ולא שאלתי?
"'בלהט האירועים, הרשתות שלך והקרב הפוליטי, לא שכחת קצת את הבסיס, של לעשות קרבות ולהביא תחקיר טוב?'. הייתי שמח להפיל ממשלה שכולם חושבים שאני תומך בה. זה חלום. אני אוהב את הרגעים האלה שאנשים אומרים: רגע, אני צריך עכשיו להבין איך זה מסתדר לי עם כל הקונבנציות. באזכרה לרוני דניאל אמר אחד הרמטכ"לים שרצה להחמיא לו: 'הוא אהב את המדינה יותר מאשר את הסקופ'. רצה הגורל וישבתי ליד אמנון אברמוביץ'. הסתכלנו שנינו, חייכנו וסיכמנו שכל אחד באזכרה של השני יגיד: 'הוא, לא חשובה לו המדינה, רק הסקופ'. כמובן שזה לא נכון, לכולנו יש את זה".
את מי מראשי הממשלה היית רוצה לראיין?
"רבין, לריאיון כזה ב'פגוש את העיתונות'. אני יודע כמה הוא תיעב את ערפאת ולא האמין לו. להגיד לו: אולי לא ראית אותנו, אולי לא הבנו אחד את השני, וכולם הידרדרו למין שנאת אחים מטורפת שנגמרה כמו שכולנו יודעים".
ולסיום: בתור אדם ביקורתי, ספקן וציני לפעמים, יש אלוהים?
"אני לא יודע אם זה האלוהים שאתה חושב עליו, של סבא זקן כזה שמסתכל מלמעלה. מי שגדל בבית דתי והוא אדם חושב, יגיע מתישהו לזה שישאל את עצמו: מה זה הדבר הזה? לכל אחד מאיתנו יש תקופה. היו לי תקופות פחות דתיות, שנים שלא הייתי הולך לבית כנסת בשבת בבוקר. עשור כזה. אבל אתה אומר: אבא שלי הלך, ואבא שלו הלך, זאת מסורת שאני לא יכול להרשות לעצמי לשבור. אם זה הצליח כל כך הרבה זמן, כנראה שיש בזה משהו. בעיניי הפסוק 'נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם, כי לא אדם הוא להינחם'. אני לא יודע מה זה, אני יודע שהוא לא אדם, הדבר הזה. הוא משהו יותר גדול".