לפני הכל, הבהרה קטנה: אני מתעב אלכוהול. בעיניי זה גרוע יותר מסמים. לא ממש ידעתי מה לעשות עם האג'נדה הזו - שנולדה בין השאר מהיכרות עם אנשים שנסחפו אל נהרות האלכוהול והתקשו להיחלץ מהם – כשהתחלתי להתחזק, אז פשוט המשכתי שלא לקיים את מצוות סעודת פורים. גם בגלל שנרתעתי מאלכוהול וגם בגלל ששמעתי סיפורי אימים על אנשים טובים ונורמטיביים ששתו לשוכרה והתנהגו בצורה די מפלצתית. שלא נדבר על כמה תלמידי ישיבה שעישנו ג'וינטים כ"מצוות החג". למען האמת, עבור רוב החברים שלי – חילוניים - מצוות החג מתבטאת בעיקר באכילת אוזני המן וציורי נמשים על הלחיים.
אבל בעיקר לא הסכמתי עם התפיסה שבפורים צריכים להשתכר. זה מגעיל אותי, מה לעשות, גם אם חז"ל חשבו אחרת. אני לא חושב שאני יותר צודק מחז"ל, וכמובן לא מפקפק בדבריהם, אבל מה לעשות שנפשית קצת קשה לי עם זה. עובדה שבספר "חופת אליהו" נכתב "שלושה הקדוש ברוך הוא אוהבן: מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו עומד על מידותיו"; ובמסכת פסחים נכתב שאחד משלושה דברים שהקב"ה שונאם הוא שיכור; ובמסכת סנהדרין נכתב ש"אין לך דבר המביא יללה על האדם אלא יין".
יש עוד הרבה דוגמאות שמעידות עד כמה היין והאלכוהול בכלל הם "אם כל חטאת", במיוחד כשהשימוש בהם מתחיל לצאת מפרופורציות. למען ההגינות, אציין שיש גם אמירות חיוביות יותר על היין, רק בתנאי ששותים כמויות קטנות ולא מגיעים לידי שכרות, אבל תסכימו איתי שהקשר בין המילים 'אלכוהול' ו'פרופורציות' הינו קלוש למדי.
אז השנה צללתי קצת יותר לעומקה של ההלכה, כדי לברר האם באמת צריכים להשתכר בפורים, והתברר שהחושים שלי לא הטעו אותי. כל אלה שמשתכרים, דופקים את הראש ומסבירים בצהלה ש"מה אתה רוצה, אומרים שצריך להשתכר עד שלא להבדיל בין הטוב והרע - המן או מרדכי"? כל אלה לא מבינים על מה הם מדברים. בגמרא כותבים אמנם: "אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא (חייב איש להתבשם בפורים) עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", אבל משום מה רוב האנשים מכירים רק את המשפט הזה, ורואים בו היתר הלכתי לדפוק את הראש למהדרין, ולפעמים גם לאבד צלם אנוש. אז זהו, שממש לא.
לא ניכנס עכשיו לכל הציטוטים והניואנסים, אבל המסקנות שעולות מהמשפט הזה נשמעות אחרת על פי חז"ל: יש מי שאומר שצריכים לשתות קצת רק כדי להירדם, וממילא כשאדם ישן הוא לא מבדיל בין "ברוך מרדכי" לבין "ארור המן"; יש מי שאומר שצריכים לשתות קצת רק עד לרמה שבה האדם לא יצליח לחשב את הגימטריות של "ברוך מרדכי" ו"ארור המן" (שניהם 502 בגימטריה), ואחר אומר שצריך לשתות קצת עד שלא יידע ממה הוא שמח יותר - ממפלתו של המן או מניצחונם של היהודים.
בשולחן ערוך, "ילקוט יוסף", כתובה ההלכה הבאה: "היודע בעצמו שאם ישתכר ביין ובשאר משקים המשכרים יזלזל באיזה מצווה. לא ישתה אלא שיעור מועט שלא יבוא לידי שכרות". כלומר, אסור להשתכר. אם אתה רגיל לשתות כוס יין בארוחה (מבלי שהגעת לשכרות) תשתה כוס ורבע. אם אתה רגיל לשתות רבע כוס, תשתה שליש וכן הלאה. אבל מי שמשתכר ומגיע לידי הוללות, הרי יוצא שכרו בהפסדו, ולא זה רצון הקב"ה. שלא לדבר על כך שפוסקים רבים קבעו שיש לשתות רק יין, לא וודקה, לא בירות, לא עראק ולא אף אחד מהרעלים האחרים.
אמנם יש פוסקים שחשבו קצת אחרת והם ממליצים להתחרפן עד הסוף עם השתייה, אבל תחשבו בהיגיון האם עסקת החבילה הזו שיכולה להוביל לעלבונות, לסודות שנפלטים, להקאות ועוד - אכן חביבה על הקב"ה. אז לפני שאתם דופקים את הראש בפורים ומגיעים למצב של ביזוי עצמי, יחס מגעיל כלפי הסובבים אתכם ושאר "מצוות", קחו רגע של מחשבה ותבינו שצריכים להתבשם, לא להשתכר. ויש הבדל משמעותי בין השניים.