לא מעט פרסומים היו בימים האחרונים על המחדל של המודיעין לפני מתקפת 7 באוקטובר ועל חלקו של ראש אמ"ן, אלוף אהרון חליוה, במחדל. המחדל המודיעיני כולל של ראש אמ"ן, השב"כ והעומד בראשו ברור. אולם המחדל הגדול לא פחות הוא של ההגנה האופרטיבית של צה"ל ברצועת עזה ולא רק שם. מחדל אדיר עליו חתומים מפקדי החטיבות המרחביות, מפקד אוגדת עזה, אלוף הפיקוד ועד הרמטכ"ל כולל, חשוב לומר, הקודמים להם בתפקיד.
אחד מהלקחים החשובים שנלמדו במלחמת יום הכיפורים ובאירועים שקרו בשנים שאחריה, הוא שאופי ההתנהלות של צה"ל וההגנה צריך להיבנות על הבסיס שלא יהיה מודיעין. נראה שבצה"ל הבכירים שכחו את הלקח הזה. בכלל, נושא הפקת לקחים ושימור ידע זאת בעיה קשה שצה"ל, בעיקר הירוק, לא יודע לעשות.
לבסיס הזה צריך להוסיף מחדל נוסף, שהינו הסתמכות יתר על הטכנולוגיה, עד כדי איבוד יכולות וכשירות בתחומים רבים. כאן צריך להיזהר ולא "לשפוך את התינוק עם המים". לטכנולוגיה ולקדמה חשיבות גדולה ביכולות של כל גוף ביטחוני וצבאי. אולם זו לא יכולה לעמוד לבדה.
הטכנולוגיה משדרגת ומשפרת יכולות. לא באה במקומן. בצה"ל כפי שניתן לראות מאירועי העבר, התאהבו בטכנולוגיה באופן מוגזם ואף חסר אחריות. זאת למרות כמה נורות אדומות שנדלקו באירועי העבר.
עם השלמת המכשול המתקדם בגבול רצועת עזה, ועוד קודם לכן בגבול מצרים, צה"ל כמו הפקיר את תפיסת ההגנה כולל זה ששכחו מה שבמשך שנים לימדו כל טירון: "קו ההגנה לעולם ייפרץ". אז נכון שתמיד יחדרו את קו ההגנה, אבל זה לא אומר שכאשר זה קורה המערך צריך לקרוס.
צה"ל, פיקוד הדרום, היו אמורים לדעת להגיב למתקפת הפתע של אלפי המחבלים, גם בלי התראת מודיעין, וזה לא קרה. אחת השאלות שאין עליהן תשובה, איפה היה פיקוד הדרום כשנעלמה לו אוגדה במשך שעות. מה הוא עשה ואם עשה, למה זה לא הספיק.
הטכנולוגיה לצד יהירות וזלזול באויב הביאו לכך שצה"ל, נטרל עבור האויב את היתרונות שלו כצבא גדול ומצויד, מול ארגון טרור של כמה עשרות אלפי לוחמים, מתוכם כ-2,000, עד 3,000 לוחמים שבמשך יום שלם כבשו חבל ארץ.
המכשול המשוכלל היה ועודנו חשוב מאוד. כך גם החיישנים, המצלמות ועוד. אבל כל זה לא שווה הרבה בלי סד"כ של לוחמים שעוטפים אותם, בלי מספיק טנקים ותותחים שנמצאים שם ובלי מספיק כלי טיס שיגיבו במהירות למגוון רחב של אירועים. בלי כל האלה גם המכשול הכי יקר ומשוכלל הוא לא יותר מגדר פשוטה.
אם לתצפיתנית אין את מי להזעיק בזמן ראוי כשהיא רואה מטרה, אז היא מאבדת את היתרון שלה. אם למפקדות אין חיילים ובעיקר ידע ומידע, אז כל תפיסת ההגנה האופרטיבית קורסת כפי שקרה. פה נמצא המחדל הגדול ביותר של צה"ל: בבניין הכוח ותפיסת ההגנה.
לצה"ל היו הרבה אירועים קטנים שהיו אומרים לצלצל בפעמוני האזהרה. כמעט בכל ערב היו עזתים שחצו את המכשול בהצלחה ונתפסו בעומק השטח. חלק מהם באמת חיפשו עבודה, חלק נשלחו כנראה על ידי חמאס.
האירוע האחרון שהיה אמור להעיר את מפקדי צה"ל, התרחש בחודש יוני השנה. זה היה כשמחבל, שוטר מצרי חצה את הגבול והצליח להרוג שלושה לוחמי צה"ל. צה"ל מיהר להדיח את מפקד החטיבה ואחרים, אבל לא פעל לתקן את הליקויים הרבים ברמת התפיסה והפעלת הכוח בהגנה, שעלו שם.
הכל צעק באותו פיגוע שהביא לקריסת מערך ההגנה של צה"ל בגבול מצרים: משמעת נמוכה, אי מילוי הוראות, סד"כ נמוך עד כדי מחדל בפני עצמו, ידע שלא עבר והפעלה לא נכונה של הכוחות המעטים בגזרה כל כך גדולה כמו גם תכנון משימה לקוי.
מודיעין זה חשוב והמחדל בתחום ברור, אולם המחדל בתחום ההגנה והפעלת הכוחות חמור עוד יותר ועל זה חתומים לא מעט ראשים ולא רק של הרמטכ"ל, מפקד פיקוד הדרום ומפקד אוגדת עזה. גם קודמיהם, שלא מזמן התחלפו בתפקידם צריכים לספק תשובות ואיתם עוד רבים בצמרת צה"ל.