כשחושבים על חטיבה 7, חושבים על לוחמים, קרבות טנקים וקווי בט"ש. לקלחת הזו נכנסות חמש חיילות, הממלאות את כל תקני הפרמדיקים בחטיבה: סמ"ר דניאל רגב מגדוד 603, סמל רותם נאון מגדוד 75, סמל מרינה פלדמן מגדוד 82, סמל נטע טולדנו מפלס"ר 7 וסמל סמדר אטליבנקין מגדוד 77. הן חיות עם הלוחמים, נכנסות למצבים הכי מסוכנים, ונדרשות לפעול להצלת חבריהן בעת הצורך. לרגל יום האישה כינסנו אותן (למעט סמדר, שנעדרה מהראיון בשל נסיבות מבצעיות) לשיחה צפופה – על התפקיד, האחריות הרבה, השירות לצד הלוחמים והפעילות כאישה אחת בין גברים, באווירה קרבית במיוחד.

פרמדיקית (צילום: דובר צה"ל)
סמל רותם נאון. "תחושה שאת תורמת, במיוחד במצבים בהם את האישה היחידה" | צילום: דובר צה"ל

"את גבר, אחד משלנו"

הפרמדיק הצבאי אחראי על רפואה דחופה: בשגרה הוא בעל סמכות של חובש, ובחירום בעל סמכויות של רופא; פרמדיקים יכולים להחליף רופא בשטח, ואף לקבוע מוות במקרים מסוימים. בכל גדוד קרבי יש רק תקן אחד לתפקיד הפרמדיק. בנות משרתות בתפקיד זה במשך שלוש שנים, שלפניהן ארבעה חודשי קורס קדם צבאי. כאשר הגדוד באימון, הבנות תופסות כוננות ומבצעות פעילויות מבצעיות. הן מדריכות, מעבירות כשירויות והשתלמויות, וכמובן מבצעות את תפקידן – הצלת חיים.

"יש בזה המון גאווה", מאשרת נטע, פרמדיקית בסיירת של החטיבה. "אני יוצאת איתם לפעילויות ולמעצרים ונכנסת למקומות שנאמר לי שלא הייתה שם בחורה מעולם. זה די מגניב, אבל בעיקר – זה כולל הרבה מאוד אחריות".

"אני הגעתי לתפקיד אחרי שהתנדבתי במד"א", מספרת רותם. "האמת היא שלא הבנתי את המשמעויות הצבאיות של הדבר. אתה הולך לקורס פרמדיק קרבי, ויש לזה משמעות כפולה – הפרמדיק, והקרבי. כאזרח אתה שומע 'קרבי' ואומר 'שטויות, מעצרים, לא להתקלח, בקטנה', ולא מבין את זה באמת. רק כשזה קורה, אתה פתאום חוטף קצת שוק. אבל זאת הרגשה מדהימה, תחושה שאת בעצם תורמת, במיוחד במצבים בהם את האישה היחידה בסביבה".

פרמדיקית (צילום: דובר צה"ל)
סמל נטע טולדנו."יש בזה המון גאווה" | צילום: דובר צה"ל

"זאת המשפחה שלך", מסבירה מרינה. "את מגיעה למצב שאת נמצאת עם שאר הלוחמים 24/7, ואת לומדת לחיות איתם לא משנה באיזו סיטואציה תהיי. בין אם זה בבסיס ובין אם זה בקטעים המבצעיים. זה שאני בחורה לא מהווה שום הבדל. להיפך, לפעמים אפילו הרבה יותר כיף לי להיות עם הבנים מאשר עם חברות מהגדוד".

"לומדים לקבל אותך כאחד מהחבר'ה", מספרת דניאל, "למרות שאני מרגישה שרוכשים לי איזשהו כבוד מעבר – כי את פרמדיקית, את גבר, את אחד משלנו. מצד אחד את מרגישה כמו כולם, אבל מצד שני הלוחמים כן יודעים להעריך, לתת לך כבוד כי את אישה ואת איתם, ואת תורמת שנה מעבר למה שאת חייבת". "הלוחמים די מתלהבים שמגיעה בחורה שהיא לוחמת ועושה שלוש שנים", אומרת מרינה. "זה מוזר להם, זה משהו לא רגיל בשבילם".

פרמדיקית (צילום: דובר צה"ל)
סמל מרינה פלדמן. "נמצאת עם שאר הלוחמים 24/7" | צילום: דובר צה"ל

"הם יודעים מתי המחזור שלך, ברמה כזו", מספרת רותם בחיוך, "מתי נפרדת מהחבר ולמה את כועסת ואת הקריזות שלך. לפעמים זה המון שעות, אז הם משתינים בחוץ תוך שנייה, ואצלנו זה יותר בעייתי. ישר מישהו תופס פיקוד, 'כולכם להסתכל ימינה, תשמרו אגפים', ממש מבצע צבאי. מה שנקרא 'נוהל פיפי'".

"לא מתבכיינים, שלא יגידו שזה בגלל שאת בחורה"

הבנות מספרות שבאופן מסורתי משבצים לרוב פרמדיקים בנים בגדודי חי"ר, ובנות בגדודי שריון – מה שאומר שדווקא בפלס"ר 7 הייתה יכולה להיות נציגות גברית, מה שכאמור לא קרה.

הצבא צריך להתאים את עצמו אליכן במידה כלשהי?
"ברור שאם צריך למשל לסחוב דברים כבדים אז אנחנו פחות עוזרות", מספרת רותם, "אבל במיוחד בשריון אני פחות מרגישה את זה. אני לא חושבת שהגדודים בשריון מפסידים בכך שיש פרמדיקית אישה. מאוד מקפידים שנעשה הכל כמו כולם, ואם אפשר לסחוב אז אני סוחבת, ויורדים לשטח ועושים הכל".

פרמדיקית (צילום: דובר צה"ל)
סמ"ר דניאל רגב. "דברים שלא היית עושה בתפקיד צבאי אחר" | צילום: דובר צה"ל

"אנחנו לא משתמשות בעובדה שאנחנו בנות", קובעת מרינה נחרצות. "אנחנו לא מתחמקות מלסחוב או מלעזור, ואני בטוחה שאף אחד מאיתנו לא מתבכיינת מקצת שטח או קצת בוץ. זה מה שרצינו לעשות ואנחנו רוצות להיות חלק מזה".

"אפילו להיפך", מספרת נטע, "יש מין הרגשה שצריך לפצות. גם אם הלוחמים כבר בוכים, פרמדיקית לא תגיד שומדבר, שאף אחד לא יגיד 'היא בחורה, בגלל זה היא ככה'". "מה שהרבה פעמים מוביל לכך שאף אחד לא מתבכיין", מחייכת רותם, "כי אם את לא מתבכיינת, הם לא רוצים לעשות את זה לידך".

יותר משנה בהכשרה

אז איך בכלל מגיעים לתפקיד? אחרי כל המיונים כמלש"בים לתפקיד הפרמדיק – שכוללים עמידה בתנאי סף כמו פרופיל קרבי וקב"א גבוה וכן הפגנת יכולות הדרכתיות ומעבר ראיון אישי – מתחיל קורס קדם צבאי בן ארבעה חודשים. זהו השלב העיוני של הקורס, בו מדריכים של מד"א מעבירים שיעורים במהלכם לומדים את כל התכנים התיאורטיים הרפואיים ומתרגלים את הפרקטיקה על בובות תרגול משוכללות. השלב הזה לא פשוט וכולל הרבה מבחנים עיוניים ומעשיים, ובסיומו מתגייסים ועוברים טירונות 03.

אחריה מתחיל השלב המעשי, ההשתלמויות. במשך חמישה שבועות עושים הפרמדיקים לעתיד משמרות בבתי חולים, במחלקות מיון, ילדים, טיפול נמרץ ולב, חדרי ניתוח וחדרי לידה. התיאוריה הופכת בשלב זה לפרקטיקה, אבל זה עדיין לא מסתיים: אחרי המשמרות בבתי החולים, מתחילה תקופה של כחמישה חודשי משמרות במד"א, במהלכן יוצאים עם צוותי אמבולנסים לאירועים שונים של טיפול בחולים ובפצועים. אז מתרגלים בנוכחות פרמדיק מוסמך ניהול של מקרה מההתחלה ועד הסוף, כלומר מההגעה למטופל ועד העברתו למיטת המיון, דרך כל הפעולות, מתן התרופות והבדיקות.

טיפול נמרץ צבאי (צילום: אלמוג גנות, אתר צה"ל)
קורס, הכשרות והשתלמויות. יוצאים עם צוותי אמבולנסים לטיפול בחולים ובפצועים | צילום: אלמוג גנות, אתר צה"ל

אחרי כל זה ניגשים למבחן מסכם, מעשי ועיוני, ומי שעובר אותו – מוסמך כפרמדיק. רק אז מתחילה ההשלמה הצבאית, במהלכה לומדים כיצד משתלב הפרמדיק בצבא וביחידות השונות, בהן גדודי חי"ר, שריון, תותחנים, הנדסה ופיקוד העורף, בסיסי הדרכה ואימונים, יחידות מיוחדות ועוד. בנות מתחייבות לשס"ן – שירות סדיר נוסף, כלומר שנה נוספת בתנאי שירות חובה.

היחידה שיודעת מה לעשות, זו שכולם מסתכלים עליה

כחלק משירותן, יצא לפרמדיקיות של חטיבה 7 לטפל באירועים שונים, ביניהם פצוע ערבי במעבר באיו"ש, תאונת דרכים של אזרח פצוע קשה ללא הכרה, טיפול באישה פלסטינית בהריון ועוד. "זאת חוויה גדולה", אומרת דניאל. "מהאבן הראשונה שנזרקת עלייך במעצר, את יודעת שאת עושה כאן דברים שלא היית עושה באזרחות או אפילו בתפקיד צבאי אחר".

פרמדיקים  (צילום: דובר צה"ל, אתר צה"ל)
פרמדיקים צבאיים. "זאת אחריות מאוד גדולה" | צילום: דובר צה"ל, אתר צה"ל

"זאת אחריות מאוד גדולה, להגיע לחייל שלא מרגיש לא טוב או שנפצע חלילה", קובעת רותם. "מה שמרגישים אחרי זה, זו התחושה הכי טובה שיש. את מוצאת את עצמך במצב בו את היחידה שיודעת מה לעשות, שאת זו שכולם מסתכלים עליה. אפילו אם אתמול הגעת לגדוד ואין לך מושג כמעט איך קוראים לחובשים שלך – את פתאום אחראית על זה".

"ממש כשהגעתי לגדוד, נפצע אחד החיילים בפעילות", מספרת דניאל. "אחרי יומיים בגדוד אומרים לך 'יאללה, שימי קראמי, קופצים לטפל בו'. את צריכה לעבור גבול כדי לקחת את הפצוע הזה ואין לך מושג מה את עושה, אבל זורקים אותך לשם. אז הבנתי בפעם הראשונה איפה אני נמצאת".

>> "מטפלים בחיילים שנפצעו – ובפלסטינים שגרמו לכך"