קחו שני אנשים זרים ושימו אותם בחלל קטן. זה יתחיל בשקט מביך. קצת כמו לנסוע עם מישהו זר במעלית. תנו להם להעביר ביחד כמה שעות. הם ילמדו להכיר אחד את השני, להסתדר ביחד, ולבצע משימות משותפות. אולי הם יריבו, אולי הם יצחקו, אולי הם יתאהבו.
זו הרי הנוסחה הקבועה לכל תוכנית ריאליטי מצוינת. אך תוסיפו לתמהיל אפוד, נשק, וש"ג מרוחק בבסיס שומם, והרי לכם הפקה מבית היוצר הצה"לי והגרסה הצבאית לפצצת רייטינג: שמירות. אז רגע לפני שאתם קמים בשעה שאמורים לישון בה, ממלאים את המחסניות ויוצאים להגן על הבסיס, פז"ם מציג בפניכם את כל הטיפוסים שאתם עשויים לגלות בעמדה, וגם ממליץ לכם איך להתמודד איתם. התנהגו בהתאם.
החפרן
קווים לדמותו: עשר דקות לתוך השמירה כבר תדעו איך קוראים לכלבה של סבתא שלו וכמה פעמים הוא עבר דירה. אחרי שעה תוכלו לכתוב את הביוגרפיה שלו. הצורך למלא את הזמן, חסך אפשרי בחברי אמת וכנראה גם העובדה שלא תפגשו שוב לעולם, כל אלה יובילו את החפרן לפצוח במונולוגים מרגשים ולחשוף בפניכם אפילו את סודותיו הכמוסים ביותר. מבחינתו עמדת השמירה היא ספת הטיפול, ואתם הדבר הכי קרוב לפסיכולוג שנמצא בסביבה.
כך תתמודדו: זה נשמע כמו סידור לא רע. הסיפורים של החפרן יכולים למלא גם את הארוכה שבשמירות, ולספק לכם עניין אפילו ברגעים המשמימים ביותר. יש רק בעיה אחת. יכול להיות שתתקלו בחפרן מרתק, שבמקרה גם אומץ על ידי זאבים בגיל שלוש, קיבל תרומת כליה מאחיו האובד, או גדל בקרקס. אבל רוב הסיכויים הם שחייו הרגילים בהחלט, מלאים בסיפורים רגילים בהחלט. המלצתנו היא להקשיב כל עוד הוא מעניין אתכם, ולנטוש להנהונים מהורהרים כשכבר לא. זרקו מדי פעם איזה "מה אתה אומר? ואז מה עשית?", וכנראה שהוא בכלל לא ירגיש.
הפחדנית
קווים לדמותה: כל חמש דקות היא בטוחה שעובר לידה ג'וק, ובשאר הזמן היא שומעת שועלים מתקרבים לעמדה. וגם יש שם מישהו חשוד הולך בחושך. תראו. הוא מתקרב. אה לא זה סתם הצל שלה. מישהו אולי הציב את הפחדנית לשמור על הבסיס, אבל זו דווקא היא שצריכה שישמרו עליה.
כך תתמודדו: האינסטינקט הראשוני הוא לצחוק עליה. להבטיח לה בחיוך ששועלים לא עושים שום דבר ושהיא יותר גדולה מהג'וקים. הפחדנית לא תאהב את הגישה הזאת. חשוב שתדעו שיש לה נשק. לא, לא ה-16M שהיא בכלל לא יודעת איך להחזיק. הצרחות. אם לא תעזרו לה להתגבר על הפחדים שלה, היא לא תהסס להשתמש בו. דאגו שהיא תרגיש מוגנת בעמדת השמירה. תבטיחו לה שאתם הולכים לבדוק מאיפה בא הרעש, או מי מתקרב מרחוק, ותבטיחו לעצמכם שמירה מלאת תעסוקה ונטולת צרחות.
השבוז
קווים לדמותו: אין לו כוח. השמירה לא מעניינת אותו, הקצין התורן לא מפחיד אותו, ובאופן כללי די דחוף לו להשתחרר. אל תתפלאו אם תמצאו את עצמכם פותחים וסוגרים את השער, עושים פטרול ומדווחים לחמ"ל. כל זה בזמן שהשבוז עסוק בעיקר בלהסתכל בשעון ולהתלונן שהזמן לא עובר.
כך תתמודדו: השביזות מדבקת, ואתם בסכנה. מוצאים את עצמכם מסתכלים בשעון פעמיים בדקה? היא השתלטה גם עליכם. רגע לפני שזה קורה אנחנו ממליצים לקחת בעירבון מוגבל את סיפורי הגבורה של השבוז (לא נולד, לדבריו, המפקד שהצליח להפחיד אותו). ולא לקחת ברצינות את מדיניות ה'שמירה בישיבה, בלי נשק, אבל עם ספר' שלו. עשו את המוטל עליכם ותנו לשבוז להתלונן בצד.
השתקן
קווים לדמותו: הוא שותק. יגיד לכם את השם שלו בהתחלה, אולי גם איפה הוא גר, ואז ישים את עצמו על מצב שקט ולא תשמעו ממנו יותר. בשעה הראשונה אתם עוד מנסים לפתח שיחה, אפילו דיון קצר על 'מצב החלון לאן? פתוח או סגור?'. אחרי שעתיים, כשאפילו הבדיחה הכי טובה שלכם לא עובדת עליו, תתחילו להתייאש. כשאתם תוהים אם הוא ישן או סתם בוהה באוויר, הגיע הזמן להבין שאין ממש עם מי לדבר.
כך תתמודדו: נכון, זה מבאס. כששומרים בשניים ויש עם מי לחלוק את חווית הש"ג, הזמן יכול לעבור מהר והשעמום פחות מטריד. עם השתקן אתם לבד. והשעמום מטריד. אנחנו ממליצים לפתח מניירות של חפרן, ולדבר ככל יכולתכם. יש מצב שהשתקן אפילו מקשיב, אבל אנחנו לא מבטיחים כלום.
החברותי
קווים לדמותו: החברותי מכיר את כולם. חיילים שנכנסים לבסיס, וחיילים שיוצאים ממנו. לפעמים חיילים מהבסיס אפילו עולים לרגל לעמדת השמירה כדי לבדר אותו. מביאים לו מנחות בדמות אוכל, שתייה קרה, או כל דבר אחר שיבקש. בכל שעה ובכל מזג אוויר, תהיו מוקפים בחברותי ובלהקתו. אם אתם שומרים איתו, כנראה שתרגישו כמו מישהו שהגיע למסיבה בלי להכיר בה אף אחד.
כך תתמודדו: לפחות אתם שומרים במסיבה. זה כבר שיפור. נסו להשתלב בשיחות, לקלוט את הבדיחות הפנימיות, ולהקסים את אורחיו של החברותי. אולי בשמירה הבאה הם כבר יבואו גם אליכם. ואם כבר אז שיביאו איזו קולה.