מצוקה וקשיים שנובעים מהצבא הם משהו שמאפיין שירות של כל חייל וחיילת - לפעמים מדובר במשבר חולף, אך לעתים מדובר במחלה שקשה מאוד להחלים ממנה: השביזות. לטובת אלו שלא יודעים אם זה מקרי שהם נהיים חולים בכל יום ראשון או שהם ממש-ממש שבוזים, סידרנו לכם שאלון שידע לחתוך באופן ברור – האם נפלה עליכם השביזות, או שזו פשוט שפעת קשה.
מבחן השעון
מה הקשר ביניכם לבין השעון שבסביבתכם?
1. הוא על היד, אני מביט בו מפעם לפעם כדי לוודא שאני לא מאחר לאף מקום ושאני עומד בזמנים.
2. רב הזמן אני לא מודע לזה שיש שעון בסביבתי.
3. אני מביט בו אחת לכמה זמן כדי לראות כמה זמן עוד נשאר עד השחרור.
4. קשר עין תמידי. כל דקה דופקת בפז"ם.
מבחן הגימלים
תאמינו או לא, אבל גוף ונפש מחוברים היטב יחדיו גם כאשר הגוף לבוש מדים. על כן, העיתוי שבו אתם מקבלים גימלים יכול להעיד לא מעט על מצבכם המנטלי כחיילים.
מתי את/ה בגימלים?
1. כשאני ממש לא מרגיש טוב וממש לא יכול לתפקד וגם מנוחה בבסיס לא מספיקים לי.
2. כשאני לא מרגיש טוב אני הולך למרפאה, המצב הרצוי זה שיתנו לי גימלים.
3. לרוב בימי ראשון, אני מתחיל לפתח מחלות בסופי שבוע.
4. כשאני רוצה גימלים, אף אחד לא יעצור אותי מלקבל אותם.
מבחן ההתנדבות
זה מבחן די חותך שמבהיר בצורה די ברורה – מי רוצה להיות בבסיס ומי רוצה להיות בבית.
אחד החברים שלך לפלוגה חולה והמפקד מחפש משהו שיחליף אותו בשבת. מה תעשה?
1. אתנדב להחליף אותו, אולי זה ישתלם לי, בטח יזכרו לי את זה בוועדות קצונה.
2. לא אתנדב, אבל גם לא אתנגד.
3. אציע לטפל בחבר החולה במהלך היום וכך ארוויח כמה שעות של מנוחה במגורים.
4. אסתתר בשירותים עד יעבור זעם.
מבחן הקשר אל העולם
בשפה גסה יותר: הקשר שלכם עם הסמארטפון. תאמינו או לא, אבל המיקום של המסארטפון בחייכם הצבאיים משקף היטב את המקום שבו אתם הייתם רוצים להיות: בבסיס, או מחוצה לו.
תיאטרון צה"ל בא להופיע ביחידתכם. מה תעשה במהלך המופע?
1. אצפה במופע, סוף סוף שובר שגרה.
2. אצפה במופע, אבל תוך כדי זה אני אריץ צחוקים עם החבר'ה לפלוגה.
3. אשחק "ארץ עיר" עם מי שיושב סביבי.
4. אחפש בסמאטרפון את המחזה "אשכבה" של חנוך לוין לצפיה ישירה. אני מוכן לצפות בכל תיאטרון, רק לא של צה"ל.
מבחן הנעליים הצבאיות
ביום הגיוס מקבלים נעליים חדשות והנעלים של כולם נראות בדיוק אותו הדבר – מצוחצחות, בוהקות, נקיות ומסריחות ממשחת נעלים. ככל שעוברים הימים, מצטבר לו הפז"ם והנעלים של כל חייל משקפות בדיוק את מצבו המנטאלי.
מה היחס בין צבע הנעל שלך לבין צבע החול בשטחי האימונים בצאלים?
1. יחס ניגודי – הנעל אדומה/שחורה לחלוטין, הקרקע בהירה.
2. אני משתדל לשמור על הצבע המקורי של הנעל, אבל חוקי הטבע גורמים לזה שהצבע של הנעל מתבהרת עם השירות.
3. אני אלוף בהסוואה – צבע הנעל שלי הוא בדיוק בצבע של הקרקע.
4. נשבר לי מהנעלים הצבאיות, בשבוע שעבר הוצאתי פטור.
מבחן הדיסקית
מסורת צבאית גורסת שאחרי חצי משירות החובה ניתן להעביר את הדיסקית אל הגב ובכך לסמן את הפז"ם באופן שנלווה לדרגות שעל המדים. אלא שיש כאן עוד כמה ניואנסים קטנים שיכולים להצביע על שביזות, חשוב להיות עירניים.
כשהמפקד שואל אותך "חייל, איפה הדיסקית שלך?", מה אתה עושה?
1. אני מוציא את הדיסקית מקדימה, למרות שעברתי חצי מהשירות. אני מתכנן לחתום קבע.
2. מוציא את הדיסקית מאחורי החולצה. עברתי חצי מהשירות וביום שזה קרה, הדיסקית עברה לגב שלי.
3. אותי הוא לא צריך לשאול, אני מגלגל את הדיסקית על היד באופן קבוע, זה מעביר לי את הזמן שעד השחרור.
4. "דיסקית? אין לי מושג איפה היא אחי. רב הזמן אני בגימלים בבית".
מבחן הבית
המזור הגדול ביותר לכל חייל שבוז, הוא הבית, הסם הממכר ביותר בעבור החייל השבו.
מה היחס שלך לבית?
1. בית? אני מעדיף אוהל.
2. בית? אני שומר אותו לחלומות בלילה.
3. יש לי בטלפון טיימר שמראה לי בכל זמן אפשרי עוד כמה זמן אני אהיה בבית.
4. כשאני לא בבית אני שבור לחלוטין.
ולהלן התוצאות –
סכמו את התוצאות וגלו מה מצבכם:
7-12 נקודות: הקשר ביניכם לבין שביזות מנותק מהמציאות. אתם מרוצים מהמקום שבו אתם נמצאים ואין לכם בעיה להמשיך לשרת בו הלאה, לצאת לקצונה וגם לחתום קבע.
13-17 נקודות: קשה לומר שאתם עפים על השירות הצבאי שלכם, אבל אתם הולכים על פי השיטה של "הכול עובר חביבי". אתם לא מרוצים, אבל גם ממש לא שבוזים.
18-22 נקודות: אתם מתחילים להראות תסמינים של שביזות ואם לא תטפלו בזה, תסיימו כל חופשת סוף שבוע בניסיונות בלתי פוסקים להוציא גימלים.
23-28 נקודות: אתם המקרה הכי קשה של החייל השבוז – זה שכבר לא רוצה להגיע לצבא, לא רוצה לעשות שום דבר, מעדיף לדפוק את המערכת ומחכה יום-יום לשחרור מצה"ל. אנחנו מקווים שיעבור לכם מהר ובינתיים, קחו טיפ: יש כמה דברים לא רעים בכלל בלהיות חיילים.