שני טייסי חמקן F-35 ראשונים של הצי האמריקאי סיימו בהצלחה את הקורס ללוחמה אווירית בבית הספר האגדי – "טופ גאן". כדי להבין מה המשמעות, צריך להכיר את סיפורה של היחידה המרתקת שעשתה לעצמה שם עולמי בסרט האייקוני "אהבה בשחקים - Top Gun", שבימים אלו זוכה לסרט המשך.

בימי מלחמת וייטנאם מטוסי הקרב האמריקאים מחיל האוויר והצי התמודדו מול מטוסי המיג של צפון קוריאה ולא בהצלחה גדולה. גם אחרי שמטוס הפנטום האגדי נכנס לשירות.

הממוצע היה מטוס אמריקאי שנפל על כל שני מיגים, נתון בלתי מתקבל על הדעת מבחינת האמריקאים. זה קרה כי הם טסו על פי תורת לחימה מיושנת, נכנסו לווייטנאם בגישה שקרבות האוויר חלפו מהעולם ובמקסימום טייסי קרב ישגרו טילים מרחוק.

זו הסיבה שדגמי הפנטום הראשונים שנכנסו לשירות לא צוידו בתותח ומי שנשלח למלחמה האכזרית הרגיש בחסרונו. בשנת 1968 לבדה הופלו 185 מטוסים אמריקאים כאשר 23 אחוז מהם, נפלו מטילים של מטוסי מיג. זה עלה בחייהם של מאות טייסים אמריקאים שנהרגו ורבים לא פחות שנפלו בשבי.

כמעט בכל קרב אוויר נפל גם מטוס אמריקאי, למעט במבצע יצירתי בשם "בולו" אז הפנטומים האמריקאים הפילו שבעה מטוסי מיג-21 בלי אבדות לכוחותיהם. דן פדרסן, אז סגן בן 24 שלחם בווייטנאם היה מי שלמעשה הקים את טופ גאן במסגרת הצי האמריקאי.

אחרי שחזר מווייטנאם לתפקיד מדריך בטייסת הוא נחשף לעבודת מחקר שעסקה בסיבות לכישלון בקרבות האוויר מעל צפון וייטנאם.

סעיף 6 באותו מחקר דיבר על "אימון צוותי האוויר" אותו ניתן לסכם בדרישה להקים בית ספר ללוחמה אווירית. לימים, בספר שיכתוב פדרסן, הוא יספר שהכל החל בקצין שנתן לו לקרא את הדו"ח ואז אמר לו – "למה שלא תיקח את זה אתה?".

טום קרוז, אהבה בשחקים
זה התחיל הכי רחוק משם. קרוז בסרט טופ גאן | צילום: יחסי ציבור

ההתחלה של טופ גאן, או בשם הרשמי יותר "תוכנית ההכשרה הטקטית לטיסה קרבית של צי ארצות הברית", הייתה הדבר הכי רחוק מהסרט אהבה בשחקים. הם לא קיבלו תקציב, לא מבנים וגם לא הנחיות מלבד אחת: "אל תהרוג אף אחד ואל תאבד מטוס".

נתנו להם 60 ימים בלבד כדי להכין את הקורס למחזור הראשון. בגיל 33 פדרסן הפך למפקד הראשון של טופגאן ואסף סביבו את נבחרת החלומות של הצי, שיהפכו למפקדים והמדריכים הראשונים.

ברביקיו משובח, טייסים ישראלים וארגז וויסקי

הם מתחילים לחשוב על תכנית אימונים והדרכה ואז כפי שמציין פדרסן עצמו נקשר הקשר הראשון של טופ גאן עם חיל האוויר הישראלי. פדרסן אירח קבוצה של טייסים ישראלים בביתו שבסן דייגו.

ראש הקבוצה היה סא"ל איתן בן אליהו, לימים מפקד חיל האוויר. חבר נוסף היה דן חלוץ, לימים הרמטכ"ל ואיתם טייסי חיל האוויר נוספים. בן אליהו, שכתב את ההקדמה לספר של פדרסן, ציין שהם היו שם כמשלחת של חיל האוויר שהתארחה בבסיס מיראמר "כדי ללמוד את המטוס החדש שהצטרף לשורותינו, הפנטום".

טייסי חיל האוויר הישראלי שיתפו את הקולגות האמריקאים על הלחימה האווירית הישראלית, דרך העבודה של חיל האוויר ועוד. "על ברביקיו אמריקני משובח האזנתי בקשב רב לדבריהם", ציין פדרסן שגם מספר שעל בסיס השיחות עם הטייסים הישראלים, החליט איזה תפקידים יהיו בטופ גאן וכמה אנשים צריך לאייש.

אחרי ששבע מהברביקיו ואסף את צוות המדריכים למחזור הראשון היה צריך למצוא מקום ומבנים בבסיס, משהו שלא נתנו להם ואמרו - תסתדרו לבד. זה בדיוק מה שהם עשו.

הם בחרו מקום בבסיס, ואז ראו קרון מתרחב שהחליטו להפוך למבנה של בית הספר. כדי שזה יקרה, הם שיחדו מפעיל מנוף בבסיס עם ארגז שלם של וויסקי, וזה העביר את הקרון למקום שבחרו. הטייסים והנווטים שהיו למדריכים הראשונים היו אלה ששיפצו וצבעו את הקרון הזה. "טופ גאן" יצא לדרך באופן רשמי.

 


 

את תכנית האימונים הם בנו גם כן באופן די פיראטי. באותן שנים שהמכ"ם לא כיסה את כל חלקי ארה"ב וגם רמת הבטיחות לא הייתה בשיאה, טייסי קרב אמריקאים לחפש להם בן זוג ולהיפגש לקרבות אוויר לפני שהם חוזרים לבסיס.

קרבות אוויר פיראטיים מהסוג הזה התנהלו בין טייסי הצי לבין עצמם או לחיל האוויר והמארינס. שם נבנו שיטות לחימה שלא היו בתורת הלחימה הרשמית ואת זה בדיוק הם לקחו לספרי ההדרכה של טופ גאן.

המטרה הייתה לייצר תורת לחימה שתביא לקרב האוויר את היתרון של מטוס הפנטום אל מול החסרונות של המיגים. אחד מחוקי טופ גאן הראשונים היה ש"אתה חייב להכיר טוב מאוד את מערכת הנשק שלך". לדעת עד רמת הבורג איך המטוס עובד, מה נקודות הקצה שלו באוויר וכך גם לגבי הנשק שהוא נושא.

ככל שהידע יהיה רחב יותר, כך הטייס ידע לאיזה נקודות הוא יכול לקחת את המטוס שלו. בטופ גאן הם הצליחו להרחיב את מעטפת הטיסה שלהם הרבה מעבר למה שהיה מותר באופן רשמי.

טיסת אימון של טייסת טופ גאן
שיטות לחימה שלא הופיעו בספרים. טייסי טופ גאן | צילום: U.S. DefenseImagery, wikimedia

הם היו הראשונים להקים במסגרת בית הספר גם יחידת ביום אויב שהטיסה מטוסי קרב שדימו מטוסי מיג. השיגו מטוסים סילונים ללא טייס כדי שיהיו מטרות באוור. בנושא הזה בדיוק הגיע עוד קשר עם חיל האוויר הישראלי.

בשנת 1966 נרשם אירוע מפורסם של עריקת טייס מיג 21 עם המטוס שלו מחיל האוויר העיראקי. שנתיים אחר כך שני מטוסי מיג סורים נחתו בטעות בישראל והצטרפו למיג העיראקי.

אלו היו שניים מהדגמים המובילים של אותם ימים והמטוסים שאותם הטיס גם חיל האוויר הצפון וייטנאמי בו לחמו האמריקאים. אחרי שחיל האוויר הישראלי למד את המטוסים האלה הם נשלחו במתנה ואחר כבוד לארה"ב, שהציבה אותם ב"אזור 51" כדי להפיק מהם מודיעין ולאמן את הטיסים שלה מולם.

הגעת מטוסי המיג הרוסים לאזור 51 נשמרה בסוד וגם בארה"ב מעטים מאוד האנשים שנחשפו אליהם. הסיווג על הניסויים שנעשו במטוסי המיג הוסר רק ב-2013 ופדרסן חושף שבמהלך הקורס הראשון של טופ גאן, מפקד טייסת וקבוצה של טייסי ניסוי סיפרו לו על מטוסי המיג.

הם אף הראו לו תיעוד מניסויים שעשו כדי שיעביר את המידע למדריכים והחניכים שלו אבל הוא לא הסתפק בזה ואחרי הרבה מאמץ השיג אישור כניסה לאזור 51 ולמיגים. האישור ניתן לכלל מדריכי טופ גאן והפרויקט היה כל כך סודי שהם לא הורשו להגיד דבר על היעד למשפחות, שלא לדבר על מה שעשו שם.

למרות שמטוסי ביום אויב "דימו ברמה סבירה את המיגים", כלום לא משתווה לדבר האמיתי. כל אחד ממדריכי טופ גאן ביצע לפחות שש טיסות על המיג 21 וה-17 איתם גם ניהלו קרבות אוויר מול טייסים ניסוי במטוסי F-4 פנטום אמריקאים.

הפלה של מיג 17
החלו ליפול כמו זבובים. מיג בווייטנאם | צילום: צבא ארצות הברית

בחלק אחר של קרבות האוויר אנשי טופ גאן הטיסו פנטומים מול מיג 21 ו-17, ובאחד מאותם קרבות תקלה טכנית גרמה להתרסקות של מטוס פנטום, כשהמדריכים נטשו בשלום.

הבעיה שאסור היה להם לאבד מטוסים וגם ככה לא היה להם תקציב רשמי. הם נדרשו להפעיל הרבה מאוד קשרים אישיים עם בכירים בפנטגון, כדי להחליק את הסיפור הזה ולהשיג מטוס חדש.

בהמשך הותר להם לטוס עם מטוסי הקרב שלהם כדי לנהל קרבות אוויר מול המיגים, כשאת המידע היקר הם העבירו לחניכים שלהם.

"לחיל האוויר לקח זמן להבין מה אנחנו עושים עם הצעצועים שלהם שנפלו בשבי באזור 51", כתב פדרסן והסביר עד כמה הכל היה פיראטי. הוא ציין שבגלל הדרך והסודיות הם לא שמרו רשימות בכתב אודות קרבות האוויר והכל הועבר בעל פה.

 


 

טייסי הצי החליטו שלא להכניס שום דבר מאופן הפעולה של חיל האוויר האמריקאי. כל התרבות שלהם, דרך הלחימה וההדרכה היו שונים לגמרי ממה שהיה בחיל האוויר ובשלב הזה גם בצי.

בתחילת 1968 המחזור הראשון סיים את ההכשרה בת שישה שבועות רק 90 ימים אחרי שהרעיון נולד, הישג מרשים ביותר. כעבור תקופה קצרה גם המחזור השני התפזר בין טייסות הצי.

הנתונים לימדו שכבר מההתחלה זה היה סיפור הצלחה בשטח. מהיום שבו בוגרי טופ גאן התפזרו בטייסות המבצעיות ועד לסיום המלחמה יחס ההפלות של אוויריית הצי בווייטנאם עמד על 24 ל-1, כלומר על כל מטוס שהצפון קוריאנים הצליחו להפיל, האמריקאים הפילו 24.

השוואה של הנתונים ללחימה של חיל האוויר האמריקאי סיפקה הוכחה מוחצת ליעילות של טופ גאן. בזמן שטייסי הצי הפילו את הווייטנאמיים כמו זבובים, חיל האוויר האמריקאי לא התקרב בכלל למספרים הללו.

ב-1972, רק ארבע שנים אחרי שהוקם, טופ גאן הפך ליחידה עצמאית המוכרת כיום. מאז ועד היום יש קשרים הדוקים עם חיל האוויר הישראלי שכוללים החלפת מידע והפריה הדדית. ופדרסן עצמו? הוא הפך לתומך ישראלי ידוע שאף נוהג להסתובב עם שרשרת ותליון מגן דוד, שקיבל בהוקרה מחבריו בישראל.