כדי להיטיב ולהבין את דרכי ההעברה של מחלת הזיבה, בדקו החוקרים במלבורן 60 זוגות גברים, כשבכל זוג אובחן אחד עם הצדדים עם זיבה. נמצאה נוכחות מוגברת של זיבה בגרון ובפי הטבעת, אבל הנוכחות באיבר המין שנתנה לה את שמה, מצומצמת. "עיקר הממצאים שלנו הוא שבהיעדר זיהום בדרכי השתן, כשלאחד מבני הזוג הייתה זיבה בגרון, כך לשני הייתה זיבה בגרון (23%), וכשלאחד הייתה זיבה בפי הטבעת, לשני לרוב הייתה זיבה בגרון (34%)".
למרות המספר המצומצם של הנבדקים, החוקרים טוענים שהמספרים אינם צירוף מקרים, ויש בהם כדי להצביע על האפשרות שזיבה אינה מועברת רק כזיהום בדרכי השתן במין אנאלי, אלא אף יכולה לעבור ברוק נגוע. "הנתונים שלנו מציעים תבנית מחשבה חדשה על הדבקה בזיבה, ובה הגרון מקבל את התפקיד העיקרי בהעברת הנגע לגרון, פי הטבעת, או השופכה של בן זוגו באמצעות רוק נגוע".
ב-11 זוגות נמצאה נוכחות של הנגע בגרון בלבד בשני בני הזוג, וזה לדעת החוקרים, יכול לחזק את הטענה שהמחלה ניתנת להעברה באמצעות רוק.
עורכי המחקר מודעים לעובדה שבמרבית הקמפיינים להעלאת המודעות לזיבה ומחלות מין אחרות, הקונדום מוצג ככלי היעיל ביותר, אולם הם מתעקשים, מבלי להוריד מיעילות הקונדום, שגברים הפעילים מינית עם גברים אחרים ייגשו למרפאה ויבדקו למחלות מין לפחות פעם בשנה - ואם הם נפגשים עם כמה אנשים ויותר, אז כל 3 עד 6 חודשים.
מת’יו הודסון ממרכז המידע ל-HIV ומחלות מין NAM הגיב למחקר, וטען שאכן נרשמה בבריטניה עלייה במקרי הזיבה בקרב גברים הומואים וביסקסואלים.
>> "החלטנו לרדת מהארץ וקנינו בית על אי יווני"
>> 11 אמהות מפורסמות שתומכות בילדיהן הלהט"בים
>> "המפקד אמר מול הפלוגה: שלא אחשוב אפילו בצחוק שאתה כזה!"
"מחקרים קודמים הראו שיעורים גבוהים לזיבה באזור הגרון, אבל זהו המחקר הראשון שמוצא ראיות מוצקות ליכולת ההעברה של הנגיף בנשיקות, רימינג, או שימוש ברוק כחומר סיכה. המחקר מוכיח שוב, כפי בכל הזדמנות אחרת בה אנחנו מדברים על מחלות מין, אפשר למזער את הסיכון, אבל לחסל כל סיכון יהיה לא פרקטי לאנשים פעילים מינית. סביר להניח שלזיבה בגרון לא יהיו סימפטומים ניתנים לזיהוי, ולכן מומלץ לעבור בדיקה שגרתית".