>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
"ההומואים עיצבו אותי כאישה שאני היום" – כך מעידה על עצמה מיקי ישראלי, רכזת חינוך חברתי בתיכון עירוני א' בחיפה, שמתחזקת חברות קרובה ואמיצה, ניתן לומר אפילו אינטימית, עם חבורת גברים שמעריצים עד אובססיה ושיגעון את תחרות האירוויזיון. ביחד הם הקימו את להקת "יורופאלש" ומופיעים כבר שנים רבות במועדון האוויטה.
בסרט דוקומנטארי שנעשה על החבורה ושישודר הערב (ד') ב: 22:00בערוץ yes דוקו, מספרת ישראלי (32) בחורה סטרייטית ונשואה, כי חבריה הטובים ביותר הם הומואים אותם הכירה כשהחליטה לחזור בשאלה לפני מספר שנים. "כשהייתי בשלבים של יציאה מארון הקודש קהילת הגייז סקרנה אותי, ואכן מצאתי בקהילה בית חם כיוון שהיה בהם משהו לא מאיים. הם אהבו את מי שאני, ואת מה שאני, ואת האישה שבי".
>> ערב היורופלאש חוגג בר מצווה
הגייז עזרו לה להשתלב בעולם החילוני
לדבריה, בדת היהודית מחנכים לכך שכשגבר מסתכל על אישה הוא רואה בה אובייקט מיני ולכן יש להתלבש צנוע. בתוך הקהילה הגאה, מספרת מיקי, אף אחד לא התעניין בה מבחינה מינית וזה עזר לה להשתלב בעולם החילוני. יתרה מזאת, דווקא חבריה הגברים לימדו אותה מה היא אסתטיקה, זאת לאחר שנים בהן הסתתרה מאחורי חצאיות ארוכות ומטפחות. "לא ידעתי לקבל את עצמי הרבה שנים והם לימדו אותי להתאפר, להתלבש נכון, כיצד ללכת על עקבים. למדתי שלהיות אישה זה יפה ושאני לא צריכה לחיות בצילו של בן זוג".
ישראלי, חובבת שירי אירויזיון בעצמה, מופיעה כבר 13 שנים ביחד עם חבריה בפני הקהילה הגאה. "אני מתמסרת לשטות", היא מעידה על עצמה, ומאמינה שיש לדבוק בחלומות גם אם החברה דורשת לעסוק בעבודה רצינית. תלמידיה מכירים את האהבות שלה, את חיית הבמה שבה, והיא אינה מנסה להסתיר זאת. "אני חושבת שילד מעריך יותר שקיפות מאשר שקרים ושרצים שנמצאים בארון. המסר שלי לתלמידיי הוא שאני חיה בעולם רציני יום-יומי ומוצאת גם את המקום להתפרק בו".
ביחד עם החבורה הצבעונית והמזמרת מופיעה גם עירית שלו, סטרייטית בשנות העשרים לחייה וסטודנטית לעיצוב אופנה שמגיל צעיר מטפחת חברויות קרובות-קרובות עם הומואים. היא מעידה על עצמה כפאג-האג מוצהרת, כינוי לאשה שבין חבריה הומואים רבים. הפירוש המילולי של המונח הוא זקנה, או מכשפה, של הומואים, ולכן בעבר התפרש לעיתים כביטוי גנאי. גם היום, ישנם שיגידו שמי שמסתובבת עם גברים הומואים היא אישה חסרת ביטחון שנראותה נחשלת ושמוצאת נחמה זוגית מדומה בזרועותיהם של גברים הומואים.
בין היתר מערכת יחסים מורכבת בין שלו לערן, הומו בשנות השלושים לחייו. השניים מבלים את רוב זמנם ביחד, ישנים ביחד, דואגים אחד לשני ונראים כלפי חוץ כזוג לכל דבר. זה אכן נראה כפתרון נוח, שכן יש מי שיחבק, שילטף בלילה, שינחם ושיתמוך, אולם הבעייתיות בכך, היא שאיבה למקום מדומיין בו לא ניתן לפתח זוגיות בריאה ורצינית.
הפרומו לסרט
במסיבות של הומואים הכל "גדול מהחיים"
"מאז שנות נערותי היו לי הרבה ידידים הומואים", מספרת שליו. "זה התחיל ממקום קצת ילדותי, מן התלהבות למצוא ידיד הומו. חשבתי שהם נורא מגניבים וממש חיפשתי אותם". לדבריה, במסיבות של הומואים הכל "גדול מהחיים", אנשים יוצאים רק לרקוד וליהנות ולא היה לה את החשש שמא מישהו יבקש את מספר הטלפון שלה ויפריע לה למצוא את נחמתה על רחבת הריקודים. יתרה מכך, היא מצאה כי חייהם מלאים זוהר ונצנצים – פורקן שלא יכלה למצוא ביחד עם חברותיה.
את ערן הכירה כשנכנסה באחד מימי ראשון ל"אוויטה", ערב האירוויזיון הקבוע. היא ראתה את החבורה רוקדת ושרה – והתאהבה. בתוך שלושה חודשים כבר הופיעה איתם על הבמה. "משהו בחיי הקודמים לא הספיק, היה יבש ואפור ורציתי להתחבר לצבעוניות, לפאן מטורף". מכאן החלה לטפח זוגיות אינטימית עם ערן, עד שבאיזשהו שלב גם כעסה על עצמה והבינה כי ייתכן שמשהו בזוגיות הזו אכן חוסם את דרכה לאהבה.
הסרט, בבימויים של דניאלה איזנמן ורועי עברון, הוא סיפורה של חבורה ססגונית שמבחינתם יום ראשון הוא יום קדוש, יום בו זזים הצידה תחלואי השגרה ומפנים מקום לתהילה, לקסם הבמה ושירי האירוויזיון. הוא עמוס בנושאים, ביניהם אובססיה בלתי מתפשרת לתחרות השירים הכי קיטשית בעולם, חברות, בדידות, אהבת גברים וזוגיות. לעיתים הוא עמוס מאוד ולא ממוקד, אולם הוא מלא קסם ומעורר השראה, ובעיקר עושה חשק לצאת ולמצוא את הידיד ההומו הנחשק. תמיד קינאתי באלו שיש להן – כעת עוד יותר.
הסרט יוקרן הערב (ד') בשעה 22:00 ביס
>> אני אוהב את הבן ההומו שלכם. למה אתם לא?