אלברטינו אריטואלו גדל במשפחה קתולית מסורתית בפיליפינים, ושמר לעצמו את נטיותיו המינית מחשש לחוסר הבנה מצד המשפחה והסובבים אותו. הוא גדל בבית של סבא שלו, וכשהיה בן 12 סבו הלך לעולמו. "הוא היה מי שאיחד אותנו כמשפחה, ומרגע שהוא מת סבתא שלי הרימה ידיים", משתף אריטואלו. מאותו רגע, אריטואלו הצעיר היה צריך לדאוג לעצמו, ועבר ממשפחה למשפחה שהסכימה לאמץ אותו לביתה.
בגיל 14 בלבד, הוא והצעירה שאיתה היה בקשר רומנטי הפכו להורים. "פגשתי את האמא של בתי דרך אחיה, שהיה החבר הקרוב ביותר שלי באותה תקופה", הוא מסביר, "זה לא שהם היו המשפחה המארחת שלי, אלא יותר כמו הילדים המרדנים איתם הסתובבתי".
אריטואלו כבר ידע באותו זמן שהוא הומו, והידיעה הזו שינתה את חייו. "העובדה שאני שונה ושיש לי אחריות לספק לילד שלי חיים טובים יותר, הניעה אותי להילחם. סיימתי את שנות הלימוד בבית הספר, עבדתי במשרה מלאה, והייתי האב הכי טוב שיכלתי להיות. כל זה מבלי לדעת מה או מי אני אמור להיות", הוא נזכר.
בגיל 19 סיפר לחבריו, ובגיל 21, כאב לשתי בנות, שיחרר את הידיעה לחלוטין. אריטואלו, אם ילדיו ושתי בנותיו עברו במהרה לסיאטל, שם החל את חייו החדשים. בסיאטל החל להכיר גברים אחרים ולקשור איתם מערכות יחסים רומנטיות. אבל חייו השתנו רק בשנות השלושים לחייו, כשבתו נכנסה להריון בשנה האחרונה ללימודיה בתיכון.
"הרגשתי שההיסטוריה חוזרת על עצמה", מספר אריטואלו, שהידיעה כפי הנראה שימחה אותו מאוד. "מרגע שנולד לי נכד, והחזקתי אותו בידיים בפעם הראשונה, ידעתי שחל בי שינוי. הוא הוציא אותי מהדיכאון שהייתי שקוע בו ונתן לי פוקוס לחיים".
>> "רצינו לכבד את משפחת ורסצ'ה כמה שיכולנו"
>> "קרא לי בשמך" הוא הסרט הגאה החשוב של העשור
הדרך הארוכה שעשה אריטואלו הובילה אותו לנקודה בה הוא מסוגל לדמיין עתיד עתיר אפשרויות ואהבה למשפחתו. "בשנה שעברה קנינו בית ובפעם הראשונה מזה זמן רב, לאט אבל בטוח, הכל מרגיש נורמלי, והכל בזכות הנכד שלי". אריטואלו מתגורר ביחד עם בתו טיאנה ונכדו לאו, ולגבי לאו הקטן ששינה את חייו, הוא אומר: "מאז שהוא לצדי, אני מתמודד עם כל אחד מהפחדים שהיו לי מעצמי, מאבהות וממשפחה".