בנימין נתניהו (צילום: עיבוד תמונה, חדשות 2)
קל לטפל בלחץ הציבורי, ולהשאיר אוכלוסיות שלמות בבורות | צילום: עיבוד תמונה, חדשות 2

סיפור ידוע מספר על רופא שנסע לנפוש לצד נהר יפה. הרופא ישב על גדות הזרם העז שהגיע עד לכפות רגליו וקרא ספר. לפתע הוא הרים את ראשו וראה אדם נאנק נסחף אל החוף. הוא טיפל בו במהירות והצליח להחזיר לו את נשימתו, והנה נסחף אל רגליו אדם נוסף. וכך הלאה, הרופא עבד קשה והנשים אדם אחר אדם. בשלב מסוים הוא התייאש ממבול הטובעים, והחל להתקדם אל מקור הנהר כדי לחפש מי זורק את האנשים לנהר.

מה לנו ולאותו רופא? ראש הממשלה שלנו הוא זה שיושב על גדת הנהר ומנסה לטפל בעניים שלא מצליחים לקנות מוצרי יסוד. הבעיה היא שהוא שכח שהוא גם זה שזרק אותם לנהר. כי נתניהו עסוק בקידום משק "צומח" שרק יוצר עוד עניים, ואחר כך מתפלא שאנשים מוחים על ההתייקרויות. פתרונות מקומיים להעלאת מחירים זו או אחרת לא יעזרו לנו - עלינו לטפל קודם כל באיש שזורק את האנשים לנהר. אנחנו צריכים ללמוד איך ומדוע נוצר עוני, ואיך אפשר לפתור אותו באמצעות מדינת רווחה מתוקנת.

נתניהו עומד לקיים ישיבת חירום בנוגע לגל ההתייקרויות במחירי מוצרי יסוד כגון דלק, מים ועוד. אבל הממשלה שלו מתמחה במצגי שווא. הבעיה הגדולה במשק הישראלי היא העוני, שמדיר אוכלוסיות שלמות לשולי החברה. בעוני לא מטפלים, אבל בהתייקרויות כן. מדוע? קודם כל כי קל לטפל בלחץ הציבורי, ולהשאיר אוכלוסיות שלמות בבורות לגבי מצבן האמיתי. ואולי גם משום שלראש הממשלה קל לזרוק כמה סיסמאות על הורדת מחירי המים או הדלק אבל לא לטפל באמת באופן מקיף במימוש התביעה לחיים בכבוד.

עו"ד טלי ניר כתבה אתמול: "ההיסטוריה מלמדת שמדינות שנפלו משלטון ליברלי נבחר לשלטון דכאני עברו בדרך משבר כלכלי והתרחבות של פערים חברתיים, ואין זה פלא. אי שוויון כלכלי פוגע בסולידריות החברתית וגורם לניכור בין החלקים השונים בחברה. עוני – מלבד הקשר הברור בינו לבין פשיעה, מחלות ותמותה – גם הופך את ההשתתפות הדמוקרטית לפריבילגיה ומרחיק אנשים ממעורבות אמיתית במשחק הפוליטי." מלחמה אמיתית בעוני היא זאת שתחזיר את היכולת להשתתף במשחק הפוליטי.

אם נאמין לנתניהו ולהבטחות שלו נישאר בתחושה שיש טיפוס "אחראי" שמייצר ישיבות חירום. אבל אנחנו לא צריכים ישיבות חירום. אנחנו לא צריכים קמפיינים של רצינות תהומית שמסתכמים בעוד כסף לצה"ל ופחות כסף לחברה. אנחנו צריכים מחשבה לטווח ארוך, כיצד להעביר יותר כסף מהכנסות המדינה אל האוכלוסיות המוחלשות. אנחנו צריכים תקציבים לחינוך, לבריאות, לרווחה. אנו זקוקים לפקידי אוצר שרואים אנשים ולא רואים רק רווחים. אנו זקוקים לאמת.

>> הטור הקודם שלי: המצרים נותנים לנו שיעור בדמוקרטיה
>> "נתניהו, באיזו מדינה אתה חי?"