מדינת ישראל נמצאת עכשיו בתוך מרוץ מכוניות. הפרס לזוכה: הזדמנות כלכלית, טכנולוגית ותחבורתית אדירה. אבל בינתיים, מדינות אחרות כבר מובילות עלינו בהקפות.
אני מדבר על מכוניות אוטונומיות. כן, זה כבר עובד. למה עוד לא רואים אותן בכביש? כי המכשול האמיתי שעומד בפני מכוניות ללא נהג הוא כבר לא טכנולוגי, אלא יותר העניין המשפטי והרגולטורי: מי יישא באחריות על מכונית ללא נהג. איך פותרים שאלות של רישוי, ביטוח, תחזוקה, בטיחות, עמידה בחוקים, ענישה, קנסות, נקודות – שכולן בדרך כלל מסתובבות סביב הנהג. עכשיו אין נהג, יש תוכנה. מי אחראי? החידה קצת יותר מורכבת, כי היא כוללת גם תשתיות פיזיות, עסקיות ועוד היבטים.
הפרס לפותר החידה הוא הזדמנות עצומה של פעם במאה שנה, כי כל חברות הרכב והטכנולוגיה הגדולות בעולם כבר מפתחות מכוניות ללא נהג. הונדה ומרצדס ואפל וגוגל וטסלה ופולקסוואגן ואינטל - דרך מובילאיי הישראלית – וזו רק רשימה חלקית. המדינה הראשונה שתאפשר למכוניות האלה להשיק בשטחה שירות מסחרי בלי נהג תראה נהירה של החברות האלה אליה, כדי להתנסות ולצבור קילומטראז'. היא עשויה להפוך לגן עדן עסקי לתחבורה מתקדמת. אגב, בניהול כושל היא עלולה להפוך לגיהינום של תחבורה, אבל אנחנו מאמינים בקדמה.
ואיפה ישראל?
אז מה המצב במירוץ לחקיקה שתפתור את בעיית האחריות? אנגליה מתקדמת, וארה"ב תקועה מאחור; הולנד וצרפת מגיחות בסיבוב; והנה גם סינגפור ודרום קוריאה מתקרבות אל המובילה, שהיא גרמניה בינתיים. איפה ישראל? או.
ממש בימים האחרונים מקדמת שרת התחבורה מירי רגב חוק חדש שיסדיר ניסויים במכונית ללא נהג. אבל זה לא מספיק. בכנס התחבורה שהתקיים השבוע ב-N12, הבטיחה השרה בראיון שערכתי איתה שעד סוף השנה יקודם חוק כולל שיאפשר לפתוח בישראל שירות תחבורה ציבורית מסחרי – ללא נהג. החוק יסדיר, למשל, איך עושים טסט לרכב כזה: הטסט יהיה לתוכנה ששולטת ומקבלת החלטות נהיגה בזמן אמת.
ביקוש כבר יש: מובילאיי רוצה להפעיל שאטלים כאלה בתל אביב בעוד שנה וחצי. אם החוק יעבור במהירות, יבואו עוד המון חברות מהעולם להתנסות דווקא פה ולהעשיר את התחבורה שלנו ואת הכלכלה שלנו.
אם לא נזדרז מאוד, מדינה אחרת תגיע ראשונה לקו הגמר – וכל החברות האלו ינהרו לכבישיה. ודווקא ישראל, שמובילה טכנולוגית בפיתוח טכנולוגיות למכונית ללא נהג, שוב תראה את אותן משגשגות במקומות אחרים.
השעון של טיקטוק
טיקטוק הפכה לחיה פוליטית נורא מעניינת עם התביעה שהגישה נגד הנשיא טראמפ, בעקבות הצו הנשיאותי המפוקפק שהוציא לחסימתה בארה"ב. תוסיפו על זה את המירוץ לרכישה שלה: נותרו ימים ספורים עד שמיקרוסופט, אורקל או טוויטר יצטרכו לשים כמה עשרות מיליארדים על השולחן ולנתק את טיקטוק מבעליה הסינים. אבל בינתיים שכחנו מה באמת קורה בטיקטוק.
הרוב זה כנראה הרים של סרטונים חמודים ובלתי מזיקים – נערות רוקדות, נערים מנגנים, צחוקים ואתגרים. סבבה. אבל במעמקי המדמנה של טיקטוק תגלו טונות של פשעים מול המצלמה, אלימות, מין בוטה, הדרה של בעלי מוגבלות, ציד קטינות וקטינים והתעללות של עובדים זרים בקשישים. ברוב המקרים, אגב, המתעללים או העבריינים מתעדים את עצמם ומעלים. התחזות לניצולי שואה? צ'ק. כן, זה כמה המין האנושי מטומטם.
"טיקטוק היא נקודת אור באינטרנט", אמרה השבוע וונסה פאפאס, ממלאת מקום המנכ"ל. "הדרך שבה היא בנויה מעודדת את המשתמשים לאינטראקציות חיוביות". ומה לגבי כל ההתעללות והמיניות הבוטה? "אנחנו מסננים את זה". גברת, אני לא יודע באיזה טיקטוק את גולשת, אבל אומר זאת בעדינות: מה שאנחנו רואים הוא אחר. הניתוק שלך ממה שבאמת קורה בפלטפורמה שאת מנהלת והמחשבה המיתממת שאפשר לתקן את הבעיות בקלות מזכירה קצת את החברים מפייסבוק הרעילה, שלא מעט אנשים מגדירים עכשיו בתוך "החברה הכי מסוכנת בארה"ב". טיקטוק נחשבת למתחרה רצינית לפייסבוק. השאלה על איזה תואר.
>> לטור הקודם של דרור גלוברמן: מייק אמריקה סמול
>> איזו חברה רוצה להרוס את אפל? בזמן שעבדתם: הוידאוקאסט של דרור גלוברמן ודני פלד