צפיתי בלילה בטלוויזיה ההודית, כי זה האזור שגדלתי וגרתי בו. ההורים שלי גרים ממש ליד בית המלון אוברוי שם נלקחו בני ערובה.
יש לי בת דודה שגרה מאחורי הטאג' מאהל וכל החלונות של הבית שלהם נשברו. הם לא ישנו כל הלילה. אף אחד לא ישן שם מאתמול. זה קרה עשר בלילה. בת הדודה שלי הייתה בבית ופתאום היא שמעה פיצוץ ענק. הם היו אמורים ללכת למסיבת יום הולדת והם לא הלכו. כולם שם מאוד מודאגים ולא נותנים לילדים לצאת מהבית. אני הייתי שם רק לפני שלושה שבועות, כל החברים שלי מתגוררים שם.
בהודו אתה יכול לגדול לא משנה מה המוצא שלך. אתה יכול להיות יהודי, נוצרי או מוסלמי במיוחד במומבאיי, שהיא עיר מאוד קוסמופוליטית. וזה ממש שוק גדול, תדהמה שזה מה שקרה. ההודים לא הורגים אפילו חיות, זה ממש שוק עבורי.
חברה שלי בדיוק ארחה חברים מאנגליה בטאג' וזה תפס אותם בבית המלון, הם ממש בכו. בסופו של דבר חילצו אותם דרך המרתף, ולקחו אותם לביתם. עוזר השף שעובד במלון בו נהגתי לאכול פעמים רבות- מת.
כשאנשים מפורסמים רוצים לחגוג הם הולכים למסעדה במלון . בת דודה שלי סיפרה לי שהיא בחיים לא ראתה דבר כזה. ההודים שעמדו בחוץ רצו ללכת ולהרוג את הטרוריסטים במו ידיהם מרוב שוק. זה יהרוג את התיירות שם.
אני רואה את התמונות בטלוויזיה יחד עם כל העובדים בטנדורי, המסעדה שלי. הם לא ישנו כל הלילה, כי האחים שלהם עובדים במלונות בהודו. רק במזל אף אחד לא נפגע. אנחנו רואים את המלונות עולים באש ואנחנו חשים כאב וחרדה.
אני מכירה את בית חב"ד בעיר. הישראלים מחפשים שאנטי ועכשיו לקחו את זה מהם, הודו כבר לא שאנטי. נאחל להודים את הכי טוב ונקווה שהם יצאו מזה בלי צלקות. פה אולי רגילים לזה אבל שם הם בהלם, הם לא חיו בפחד, עד עכשיו כמו כאן. החיים עומדים להשתנות שם מהיום.