בקיץ האחרון רמז נשיא ארה"ב על דחיית הבחירות לנשיאות בעקבות התפשטות מגפת הקורונה. האמירה התקבלה בדחייה גורפת בפוליטיקה האמריקנית – שכן בכל שנות קיומה ארה"ב מעולם לא עיכבה את הבחירות לנשיאות. משברים כלכליים חריפים, מגפה, מלחמת אזרחים ופיגועי טרור פקדו את ארצות הברית במהלך שנות קיומה, והמרוץ לנשיאות התקיים כסדרו. אז איך נראו הבחירות המוזרות ביותר בהיסטוריה?
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בחודש יולי צייץ הנשיא טראמפ על אפשרות של דחיית הבחירות בגלל המגפה, והחשש מזיופים עקב ההצבעות דרך הדואר. ההצעה נדחתה מכל קצוות הקשת הפוליטית האמריקנית, למרות שהתאפשרה מבחינה טכנית - החוקה האמריקנית מעניקה לקונגרס את האפשרות לדחות בחירות. על אף האפשרות, ארה"ב מעולם לא עיכבה בחירות לנשיאות. היא דחתה אותן פעמיים ורק מסיבות מנהליות - שתי ההזדמנויות ב-60 השנים הראשונות להקמת האומה. בחירות לנשיאות מעולם לא עוכבו בגלל משבר לאומי, ואפילו לא בשפל הגדול או במלחמת האזרחים.
בבחירות של שנת 1864 הנשיא הנבחר לינקולן אמר בנאום הניצחון שהבחירות הן הכרח לקיום ממשלה חופשית. "זה הוכיח שממשלת עם יכולה לקיים בחירות לאומיות בעיצומה של מלחמת אזרחים גדולה, עד כה לא היה ידוע לעולם שזו אפשרות", אמר אז.
1918: בחירות בצל מגפה
הליך הבחירות האמריקניות הדומה ביותר לתקופה הנוכחית הן בחירות האמצע לקונגרס ב-1918, במהלך כהונת הנשיא וודרו ווילסון, הדמוקרט האידאליסט. בסתיו ההוא, בסוף מלחמת העולם הראשונה, השפעת הספרדית פגעה אנושות בכלכלה האמריקנית והרגה מאות אלפי בני אדם. בתגובה למחלה, ניסו גורמי בריאות הציבור האמריקנים להגביל את התפשטותה, מדיניות שהשפיעה מאוד על הקמפיינים הפוליטיים לבתי הנבחרים ולתפקידי מושלים.
מריאן מוסר ג'ונס, פרופסור בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת מרילנד, שחוקרת את מגפת השפעת, הצביעה על דמיון בין מערכות הבחירות הללו, על בסיס איסורי ההתקהלויות, שאנו עדים להם גם כעת. "אי אפשר היה לקיים את נאומי הבחירות הרגילים, שהיו חשובים אז עוד יותר, מכיוון שלא היו טלוויזיה או רדיו", אמרה ג'ונס. "המועמדים היו צריכים לכתוב מאמרי מערכת בעיתונים ולשלוח הודעות בדואר". בבחירות עצמן "פקידי הבחירות הסתגרו בכל דוכן הצבעה כדי לספור את הקולות ולמנוע הדבקות".
השפעת הספרדית גרמה לירידה באחוז ההצבעה, רק 40% מהאוכלוסייה מימשו את זכותם בבחירות האמצע ב-1918, ירידה חדה מ-52% שהצביעו בשתי המערכות לפני כן. עיתון הכרוניקל סן פרנסיסקו הציג תמונות של יום הבחירות, בהם נראים אנשים שעומדים בתור להצביע כשהם עוטים מסכות. הם קראו לזה: "ההצבעה הראשונה של רעולי פנים בהיסטוריה של ארה"ב".
1932: במקום הלא נכון בזמן הלא נכון
בבחירות של שנת 1932 הבוחרים האמריקנים החליפו את הרברט הובר הרפובליקני בדמוקרט פרנקלין רוזוולט. בבחירות שקדמו להן, ב-1928, הובר ומפלגתו לקחו את הקרדיט על השגשוג של שנות העשרים. אך בסוף כהונתו של הובר, הציבור האשים אותו בשפל הגדול שפקד את ארצות הברית מסוף 1929 - והרגיש שהובר לא עשה מספיק.
אי אפשר לדעת מה היה קורה עם נשיא אחר, אבל במשך שנות כהונתו כשהתרסקות הכלכלית התרחשה, ייתכן שהובר פשוט היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. המדיניות השונה של ממשל רוזוולט לא הצליחה הרבה יותר, אבל רוזוולט היווה עבור האמריקנים את הביטוי לשינוי במצב הרוח הלאומי. אישיותו, ואופי המפלגה שעוצב מחדש בדמותו, התאימו בצורה טובה יותר לאומה האמריקנית - שזוכרת עד היום את רוזוולט כאחד הנשיאים הגדולים בהיסטוריה.
1800: הבחירות שנגמרו בדו-קרב
במערכות הבחירות הראשונות, המועמדים לתפקידי הנשיא וסגנו, לא רצו ביחד לפני הבחירות. הנשיא היה המועמד שקיבל את רוב קולות האלקטורים, וסגנו היה המועמד שהגיע למקום השני. בבחירות ב-1800 המועמדים תומאס ג'פרסון וארון בר הגיעו לשוויון, ובהתאם לחוקה, נדרש בית הנבחרים הפדרליסטי להכריע.
אלכסנדר המילטון, שהקים את בית הנבחרים, לחץ על החברים בו לתמוך בג'פרסון בטענה שהיה פחות נורא מבר. "מר בר לא אוהב דבר מלבד עצמו", כתב המילטון. לאחר 36 סיבובי הצבעה נבחר ג'פרסון לנשיאות ובר היה סגנו. הסכסוך בין בר להמילטון הסתיים רק לאחר 3 שנים, כשבר ירה למוות בהמילטון במהלך דו-קרב ביניהם.
1872: המתמודד שנפטר
שנת 1872 לא זכורה בהיסטוריה האמריקנית כשנה שבה הפעילה החברתית ויקטוריה וודהול ממפלגת העם הפכה לאישה הראשונה שרצה לנשיאות יחד עם בן זוגה פרדריק דוגלס האפרו-אמריקני. גם לא כשנה שבה פעילת זכויות האדם סוזן ב.אנתוני נעצרה בגלל הצבעה בלתי חוקית. הבחירות ב-1872 זכורות כמוזרות, כיוון שאחד המועמדים לא זכה לראות את ההצבעה הסופית של האלקטורים שתמכו בו.
הוראס גרילי ניסה להדיח את הנשיא יוליסס ס.גרנט, שהוביל את צבאות האיחוד והביס את הקונפדרציה, והיה פחות משכנע במשרד הסגלגל. בניגוד למונחים הצבאיים - את העולם הפוליטי הוא לא לגמרי הבין וכמה רפובליקנים אפילו העבירו את תמיכתם לגרילי הדמוקרט. כמעט 3 מיליון איש בחרו בגרילי, אבל הוא הודיע שהוא מפסיק את הקמפיין כדי לטפל באשתו החולה, שמתה שבוע לפני הבחירות. עוד לפני שקיבל את קולות האלקטורים, נפטר גרילי בנובמבר 1872, ו-63 מתוך 66 האלקטורים שזכה בהם התפזרו בין תומאס הנדריקס, שלימים יהפוך לסגן נשיא, ובין דמוקרטים אחרים.
1960: תחילתם של העימותים הטלוויזיונים
ג'ון פ. קנדי יצר הרבה תקדימים כשנבחר ב-1960. הוא היה הנשיא הצעיר ביותר שנבחר לתפקיד, הראשון באותה תקופה שנולד במאה העשרים, והקתולי הראשון שנבחר לנשיאות. המרוץ לנשיאות התרחש בין קנדי - סנטור לא ידוע יחסית, לבין סגן נשיא שכיהן בשתי קדנציות - ריצ'ארד ניקסון.
לא הייתה מגפה ברקע הבחירות ב-1960, אך בעיני רבים היה זה "נגיף" אחר – הטלוויזיות. זו הייתה הפעם הראשונה שהעימותים הנשיאותיים הגיעו ישירות לסלון של האמריקנים. הטלוויזיות חדרו למשק הבית האמריקני, וכבר ב-1960 - 88% מהבתים כבר היו מחוברים לכבלים, לעומת 11% בלבד ב-1950.
ניקסון, שרק שוחרר מאשפוז, סירב להתאפר ומראהו הרזה והחולה הודגש עוד יותר. הוא היה לבוש בחליפה אפורה שלא השתלבה טוב עם הרקע האפור שהוצג מאחוריו. קנדי, לעומת זאת, היה שזוף ולבש חליפה כחולה. בניגוד לניקסון, הוא דיבר עם המצלמות ולא עם יריבו. על פי ההערכות, 70 מיליון האנשים שצפו בעימות בטלוויזיה חשו שקנדי ניצח בו, ואילו הקהל המצומצם בהרבה שהאזין לעימות ברדיו הרגיש שניקסון הוא המנצח. ב-8 בנובמבר, קנדי ניצח את ניקסון בהפרש של 119 אלף קולות, מתוך כמעט 69 מיליון הצבעות.
2004: "יש לקיים את הבחירות במועדן"
גם בעקבות מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001, עלו השערות כי ממשל בוש עשוי לבקש לדחות את הבחירות לנשיאות 2004 בגלל החשש מטרור. היועצת לביטחון לאומי, קונדוליסה רייס, הפסיקה את הדיון בנושא כשאמרה: "היו לנו בחירות במדינה הזאת כשהיינו במלחמה, אפילו כשהיינו במלחמת אזרחים. עלינו לקיים את הבחירות במועדן". בשנים שחלפו מאז, ארה"ב קיימה בנאמנות את יום הבחירות שלה כמתוכנן בין אם השתוללה מלחמה, אסון טבע, פיגועים - ואפילו מגפות.
