"נגמרו לי הדמעות, חייבים להוציא את הילדה מכאן"

"אנחנו כל הזמן שומעים פה פיצוצים, אנחנו כבר יודעים לזהות מה התפוצץ", מספרת יוליה יאנכר, אזרחית אוקראינה שמתגוררת בסמוך לקייב. היא תיעדה בימים האחרונים את מסע ההימלטות מהמלחמה - והניסיון לשדר לבתה הקטנה בת ה-6 שהכול בסדר, בדרך (בתקווה) לחיים חדשים.

"אנחנו כבר יודעים איפה מערכת הנ"מ האוקראינית עובדת, איפה טס מסוק, איפה נמצאים מטוסי קרב", היא מסבירה. "האמת היא שבכלל לא רציתי להתוודע לכל הקולות האלה. הילדה שלי בת ה-6 אומרת: 'זה רק נ"מ אימא'לה, אין מה לדאוג, נמשיך להכין פירושקה".

והבת אווה מבטיחה לא לפחד גם בסרטון שהיא מפרסמת באנגלית: "שלום לכולם, קוראים לי אווה ואנחנו לא נחשוש מהקרבות, אנחנו לא נתחבא, אנחנו לא נפחד מהפצצות, אנחנו לא נפחד מכלום".

האם יוליה מודה: "אני משתדלת לא לבכות מולה, אבל היא בכל זאת רואה שאני דואגת ולפעמים אפילו עצוב לי שהילדה שלי מרגיעה אותי, המבוגרת ואומרת: 'אימא'לה, הכול יהיה בסדר, אנחנו ננצח - אנחנו נלמד אותם לדבר אוקראינית'. פשוט כואב לי הלב".

הלחימה נמשכת - וגם התיעוד: "ביום השלישי של המערכה נחת טיל כאן באזור. רסיס פגע בבית לא רחוק מאיתנו, הבית עלה באש וזה היה מפחיד מאוד".

יוליה מספרת על הבית שהיא נאלצת להשאיר מאחור: "10 שנים גרנו בדירה שכורה כדי לבנות בית משלנו, וכשנכנסנו לבית שלנו נהנינו מכל פריט קטן שהכנסנו הביתה. הסתובבנו, בחרנו באיזה צבע יהיו הווילונות, ועכשיו אנחנו צריכים לעזוב את כל זה ולנסוע. כי יכולים להפיל כאן פצצה או שטנקים יכולים להיכנס לרחובות שלנו".

"אנחנו עוקבים כל הזמן אחרי החדשות, פשוט נגמרו לי הדמעות", הוא אומרת בצער גדול. "אתמול אני הבנתי שאנחנו כבר לא יכולים להישאר כאן, אנחנו צריכים לחפש כל דרך כדי להוציא מכאן את הילדה".

עורך וידאו: רעי אוריון