איך מסבירים לילדים מלחמה? שברגע אחד צריך לקחת מזוודה קטנה ולברוח? בקור מקפיא של מעלה וגשם ושלג שלא פוסקים - לקחת על הידיים ילדים עייפים שנקלעו בעל כורחם למציאות אכזרית. מיכל פעילן הייתה במעבר הגבול עם זרם הפליטים שלא פוסק, שרובם ילדים שנכפתה עליהם מלחמה, ילדים שרק רוצים את המיטה שלהם ואת הצעצועים שלהם, רוצים להרגיש ביטחון - שנראה עכשיו רחוק מתמיד.
סיקור נרחב ב-N12 על מלחמת רוסיה-אוקראינה:
- אחרי הזעם של השגריר: כל פליט אוקראיני שירצה ייכנס לישראל
- היום התשיעי למלחמה - עדכונים שוטפים: גרמניה מאשימה: "רוסיה מכוונת יותר ויותר למטרות אזרחיות"
- "החשש הכי גדול - שלא אוכל לחזור": שליחתנו בגבול עם הפליטים שמנסים לברוח
- פייסבוק נחסמה, התקשורת משותקת: מסך הברזל יורד על רוסיה
פיודור בן השש וארטיום בן השבע עזבו אתמול את אודסה וחצו את הגבול מאוקראינה למולדובה. הם צעדו עם אמם 10 ק"מ בגשם. אביהם נשאר מאחור להילחם, והם מחכים במעבר הגבול לאוטובוס שייקח אותם למשפחה רחוקה במולדובה. "אני מאוד דואג לאבא, אני רציתי שהוא יבוא איתנו", סיפר פיודור. "הוא אמר לנו שאנחנו גברים ושנשמור על אימא. קר לנו מאוד ואנחנו רוצים הביתה".
"פחדתי להירדם כי פחדתי שהרוסים ייכנסו לנו הביתה, ופחדנו שתיפול עלינו פצצה", סיפרה אנסטסיה בת החמש בעת שחיכתה עם אמה ואחותה בגשם ובבוץ לקרוב משפחה שיבוא לאסוף אותן אחרי שצעדו 8 ק"מ בגשם. "היה עצוב, אבל שמחתי שאנחנו נוסעים לסבתא ולא יהיו יותר אזעקות".
בגבול ארגוני סיוע מולדוביים וישראליים שמנסים לעזור, אבל חוסר האונים אדיר. "כרגע הכול מתנהל תוך כדי תנועה, מהיום למחר, אין לנו יכולת לחזות את העתיד", סיפר בני חדד, מנהל מערך העלייה ב"קרן לידידות". "צריך לפתור את הכאן והעכשיו, ובשביל זה אנחנו פה".