מאות קילומטרים מהבירה קייב, ורחוק עוד יותר מקו החזית בדונבאס שבמזרח, אפשר לפעמים לשכוח שבאוקראינה משתוללת מלחמה נוראית כבר חודשיים. מרכז העיר ההיסטורי של לבוב, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, פעיל לחלוטין ומלא במבקרים. בתי קפה ומסעדות ממשיכים לפעול כל העת, ופה ושם מופיעים אומני רחוב. גם ה"באבוסיאס", כינוי לנשים המבוגרות בעיר, מסתובבות ברחובות ומוכרות נרקיסים. על מדפי הסופרמרקטים אין סימן למחסור וללקוחות מבוהלים, ועל פי דיווחים שונים "יש אוכל בשפע, העצים מלבלבים והפרחים פורחים".
סיקור נרחב של מלחמת רוסיה-אוקראינה ב-N12:
- טבח, קברי אחים והרס: חודשיים לתחילת המלחמה באוקראינה
- לא נכנעים: האולטימטום הרוסי האחרון במריופול
- פוטין שואף ל"שליטה מלאה" בדרום אוקראינה
- בניגוד לטענות – מריופול טרם נפלה
למרות כל השקט היחסי ואווירת החזרה לשגרה, החזות האידיאלית של העיר מתחילה להתפורר כשבוחנים את תווי הפנים של העוברים והשבים בחיי היומיום שלהם. על פניהם של רבים ניתן לזהות סימני דאגה ומצוקה, תזכורת למלחמה האיומה שמתחוללת לא רחוק משם – וגם בהם פגעה בכמה וכמה פעמים. פניהם של האנשים לא מאפשרות לאיש לשכוח מה עובר על המדינה שלהם, כמו גם שקי החול וקורות העץ הארעיים שהוצבו להגן על האוצרות האדריכליים בעיר מפני אפשרות של מתקפה רוסית.
"בשבועיים הראשונים הייתי בהלם, אבל אחרי זה חזרתי לחיים נורמליים", אמר יורי, תושב לבוב בשנות ה-60 לחייו. "אני מרגיש בטוח כאן, ואני לא מפחד כי אני יודע שהכוחות המזוינים שלנו ינצחו. תחי אוקראינה". לצד הדברים האלו, שרבים נוספים בהחלט עשויים להזדהות עימם, ניכרים גילויי פטריוטיות רבים ברחבי העיר. במקומות רבים ניתן לראות את דגלי אוקראינה, ולא אחת גם ניתן לשמוע את ההמנון הלאומי מתנגן בחוצות העיר, ואפילו ברדיו.
מאז תחילת המלחמה, חלקה המערבי של אוקראינה לא חווה את מה שמתרחש במזרח ובדרום המדינה. האזור בהחלט חווה כמה תקיפות רציניות, כמו למשל ב-18 באפריל, עם סדרה של תקיפות אוויריות שכוונו למתקני צבא סמוכים ללבוב. 7 בני אדם נהרגו ו-11 נפצעו, בהם ילד בן 3 – ארטם, שנמלט עם הוריו מחארקוב לפני זמן קצר. בנוסף, במשך ימים רבים, כמו גם הבוקר, תושבי העיר התעוררו לקול סירנות ואזעקות בשל תקיפות טילים סמוכות.
תופעה נוספת שמאפיינת את העיר מאז החלה המלחמה היא ריבוי הפליטים שהגיעו אליה מאזורי הקרבות השונים. עד עתה הגיעו אל העיר המוני עקורים שברחו מהחזית במזרח, ובעוד שמיליונים כבר עזבו את אוקראינה למדינות השכנות, רבים מהם עדיין חיים בעיר. אחת מהם היא ורה, אישה מבוגרת שהגיעה מלימן שבאזור דונייצק, ומזכירה לתושבי לבוב את האיום הרוסי: "לפני יומיים הכפר שלנו הופצץ ונאלצנו לעזוב. אני לא יודעת מה עוד לומר. תנו לאוקראינים לחיות, אף אחד לא תומך במלחמה הזו". היא הוסיפה ואמרה כי "כל הילדים שלנו מתחבאים במרתפים כל היום. אין אור, אין חיבור לאינטרנט, ואנחנו לא יודעים מה יקרה להבא ומה עוד עלינו לעשות". ורה עוד מקווה לחזור יום אחד לביתה, אבל בינתיים מרגישה הרבה יותר בטוחה בלבוב.
באודסה, עיר נמל בדרום מערב אוקראינה, שעד עתה נהנו משקט יחסי, כבר לא מרגישים היום כל כך בטוחים. רק אתמול ספגה העיר מטח טילים שבו נהרגו 8 בני אדם, ובהם גם אישה צעירה ותינוקה בן ה-3 חודשים. למרות כל זאת, מועדון ג'אז אחד בעיר מתעקש להמשיך ולארח הופעות, למרות המלחמה, ולשמש "מקלט לשמחה ויצירתיות". כלי תקשורת אמריקניים דיווחו על המקום, ואחד העיתונאים כתב: "מצאתי קצת חיים בצל המלחמה". רק בסוף השבוע האחרון עלתה במועדון סדרה של הצגות תיאטרון, כולל הצגה קצרה על גבר אוקראיני שמתאהב באישה רוסיה. "במקרה הזה מדובר בקומדיה", מדגישים שם.
ירוסלב, הבעלים של המועדון, מספר על הרגעים הקשים במלחמה: "בפגיעת הטילים הגדולה ביותר באודסה – השמיים היו שחורים והייתה הרבה אש בלב העיר. כולנו התעוררנו בשעה 6:00 ורצנו למקלטים, ובשעה 14:00 התחלנו את הצגת התיאטרון שלנו במרפסת". לדבריו, הגיעו 100 צופים לראות את ההצגה. "שאלתי אותם: 'האם אנחנו חוששים? האם אנו מרגישים עכשיו פחד?' והאנשים אמרו 'לא, אנחנו לא'". לדבריו, "הם באמת רוצים שנפחד, הם רוצים שנרד נמוך. הם רוצים שנפסיק את החיים הרגילים שלנו – אנחנו לא מפחדים ולא נפסיק".
יוליה, אשתו של ירוסלב, חשבה לעזוב כבר בתחילת המלחמה. היא אפילו נפרדה מהמועדון כאילו זו הפעם האחרונה שהיא רואה אותו, אך לבסוף החליטה להישאר. "לא ידענו מה לעשות", היא אומרת, "אודסה ידועה כעיר נינוחה ליד הים, מקום רגוע ומרגיע. אבל עכשיו בזמן המלחמה, הכעס הגיע ויוצא גם כלפי האומנים והמוזיקאים הרוסים שהיו חלק מהקהילה העיר".
"קשה לומר את זה", ממשיכים בני הזוג, "אבל הם כבר לא אנשים בשבילנו. כן, זה מרושע, זה מגעיל לומר את זה – אכלנו בעבר הרבה תוכן רוסי – שירה, ספרות, תיאטרון – זו ממש הייתה הדוגמה הגדולה ביותר. ועכשיו, זה פשוט לא קיים, זה היה זיוף. כל זה היה מזויף כי זה לא השפיע על האנשים, זה לא הצליח לפקוח את העיניים שלהם וזה לא גרם להם לחשוב בצורה ביקורתית".
הדברים מקבלים בימים אלה תוקף מיוחד, עם חגיגות הפסחא ברחבי אוקראינה, ובעיקר במערב, שם מתאפשר לתושבים לחגוג עד כמה שניתן. נשיא אוקראינה, זלנסקי קרא לתקווה בהודעת הפסחא שלו בקתדרלת סנט סופיה העתיקה בקייב: "החג הגדול היום נותן לנו תקווה גדולה ואמונה בלתי מעורערת שהאור יגבר על החושך, הטוב יגבר על הרוע, החיים יגברו על המוות, ולכן אוקראינה בוודאי תנצח. אלוהים והאור השמיימי הקדוש לצידנו", הוסיף.
"אנחנו עוברים חוויות קשות מאוד. בואו נגיע לסוף צודק של הדרך הזו, שהיא תחילתם של חיים מאושרים ושגשוג לאוקראינה", אמר. "בחג הפסחא, אנו מבקשים מאלוהים חסד גדול כדי להגשים את החלום שלנו - זה עוד יום גדול - היום שבו שלום גדול יגיע לאוקראינה".