זו תקופה לא קלה עבור היהודים בארצות הברית: המפלגה הרפובליקנית, שהייתה עשויה להיות להם לבית טבעי, נמצאת תחת מתקפה קשה מצד הליברלים מאז תחילת כהונתו של הנשיא טראמפ. מנגד, החלופה הדמוקרטית מתנגדת נחרצות למדיניות הישראלית בשטחים, ויש שיאמרו למדינת ישראל בכלל. על הקרע הפוליטי מתווסף, ואולי מתעלה, הקרע הדתי - שבר עמוק בין הזהות הדתית והתרבותית של יהודי ארה"ב מול יהודי ישראל, הרפורמים מול האורתודוכסיים. האמריקאים – סדרת הכתבות של יונית לוי.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות

אצל אלן ודבי רודט, זוג יהודים שמתגוררים בניו יורק, הפוליטיקה לא יורדת מהשולחן. אלן תומך נלהב של טראמפ, דבי תצביע נגדו גם בבחירות הקרובות. "גדלתי בבית של דמוקרטים", היא מסבירה. "אני באמת אוהבת את הגישה של הדמוקרטים לביטוח בריאות ואת הגישה שלהם לזכויות נשים בהקשר הזה".

אלן לעומתה מתקשה להבין איך רוב היהודים באמריקה, יותר מ- 70%, מצביעים כמו אשתו, לדמוקרטים, ולא לנשיא הרפובליקני שרואה את עצמו התומך הנלהב ביותר של ישראל.  "אין להם (לשמאל האמריקני) החיבור לישראל, תחושה חזקה שישראל היא חלק מהותי מהזהות הפוליטית שלהם, שחייבת להיכנס למשוואה כשיקול במי לתמוך".

דבי לא מסכימה: "אני לא חושבת שיהודים ליברלים לא חשים חיבור לישראל,  אני חושבת שזה מורכב מאוד בעבורם. הנשיא שלנו הוא עצבני ומרושע, ומביך מאוד בתור מודל לחיקוי לאנשים ולילדים". על כך טוען אלן שבין מקורביו היהודים של הנשיא דווקא אומרים עליו רק דברים טובים: "בתו איוונקה התגיירה, קיבלתי את הרושם שזה אדם נהדר שהקהילה היהודית יכולה לאמץ לחיקה, ולמרות זאת, הקהילה היהודית החרימה אותו כאילו היה אנטישמי".

האמריקאים עם יונית לוי - פרק ראשון‎ (צילום: החדשות12)
משפחת רודט משוחחת על פוליטיקה | צילום: החדשות12

הוויכוח במי צריך יהודי אמריקני לתמוך רותח לא רק במטבח הזה. היהודים הימנים, הרפובליקנים, שמחים על תמיכתו של טראמפ בקו הימני של ישראל. היהודים הדמוקרטים, אלה שבשמאל המפה, כמו דבי, גם סולדים מאישיותו ומדעותיו וגם חושבים שהוא דוחף את ישראל ימינה, הרחק מהסכם השלום שבו הם מאמינים.

טראמפ עצמו, כיאה לנשיא השנוי ביותר במחלוקת שהאמריקנים יכולים לזכור, "צלל ראש" לתוך הוויכוח הפנים יהודי הזה. "אני חושב שכל יהודי שמצביע למועמד דמוקרטי, זה מצביע על חוסר ידע מוחלט או על חוסר נאמנות", אמר ועורר סערה. בהזדמנות אחרת הגיב לכך שהשמאל היהודי לא תומך בו וטען: "אני יודע מדוע לא תתמכו בי. כי אני לא רוצה את הכסף שלכם" – ועל כך הואשם באנטישמיות.

השונות הכפולה של יהודי ארה"ב

בבית הספר "רודף שלום", יהודי פרטי ורפורמי באפר ווסט סייד שבניו יורק, התלמידים חשים שונות כפולה: באמריקה הם היהודים, בישראל הם הרפורמים. "אני חושבת שהאופן שבו אנשים מקיימים את היהדות בישראל שונה מאוד מהאופן שבו אנשים מקיימים את היהדות באמריקה", טוענת סופי אוסטרי, תלמידת כיתה ח'. נעמי יאגר מסבירה את הפער בין יהודי ישראל לארה"ב במילים פשוטות: "אנחנו מסתכלים על מה שטראמפ עושה ואנחנו אומרים: הוא הקשה על פעולות בתחום הסביבה, והוא כבן אדם, הוא אדם נורא, אבל בישראל מסתכלים רק על היחסים שלו עם ישראל".

ואכן, הדברים מסתבכים כשמכניסים למשוואה את התמיכה של טראמפ במדיניות של ישראל. כאן הדילמה הרגשית של יהודי ארה"ב מתחדדת - איך אתה יכול להיות כל כולך נגד הנשיא של מדינתך בזמן שהוא נראה כתומך הכי גדול של המולדת השנייה שלך?

האמריקאים עם יונית לוי - פרק ראשון‎ (צילום: החדשות12)
בית ספר "רודף שלום" | צילום: החדשות12

הרבה שרון קליינבאום, רבה רפורמית שעומדת בראש בית הכנסת הגאה הראשון של ניו-יורק, דמוקרטית ודוברת שמאל בולטת, לא מרגישה שיש כאן סתירה. מידי יום שישי היא וחברי בית הכנסת שלה עומדים בפתח המסגד של הווילג' בעיר ומקפידים לברך כל מוסלמי שנכנס לתפילה. "ביום שישי אחרי הניצחון של דונלד טראמפ בבחירות, התעוררתי בבוקר וחשבתי: אם אני מרגישה שאני פגיעה כיהודייה וכלסבית באמריקה החדשה הזאת, אז איך אמריקנים מוסלמים מרגישים?", היא הסבירה.

בעיניה, טראמפ הוא לא רק אסון לאמריקה, הוא גם לא חבר אמת של ישראל, וגורר אותה לכיוון הלא נכון. "אני חוששת שדונלד טראמפ מכר ערמה של זהב מזויף לישראלים. הוא רמאי, הוא נוכל. תראו מה הוא עשה לכורדים. הוא יעשה אותו הדבר לישראלים תוך חצי שנייה אם זה ישרת את המשחק הכלכלי האישי שלו".

טראמפ – אנטישמי או תומך ישראל נלהב?

הסערה בתוך הקהילה היהודית מתרחשת בזמן שהוריקן אלים הולך וצובר תאוצה סביבה. עוד ועוד פשעים אנטישמיים מתבצעים באמריקה - טבח בבית כנסת, ירי במרכול ותקיפות כמעט יומיומיות בחג החנוכה. האנטישמיות אפילו הפכה לכלי משחק פוליטי: מתנגדי טראמפ יאשימו אותו ואת הרטוריקה שלו בעידוד מפגעים מהימין הקיצוני, מנגד, תומכיו יצביעו על ההקצנה בשמאל, ויגידו שאנטי-ישראליות היא בעצם אנטישמיות מודרנית.

ג'ייסון גרינבלט, אחד מהאנשים הקרובים ביותר לטראמפ, טוען שכל ההאשמות הנשיא באנטישמיות מגוחכות. "יש רבים במדינה הזאת שמאשימים את הנשיא ואת התבטאויותיו בעליית האנטישמיות", הוא הסביר. "עבדתי למען הנשיא טראמפ 23 שנים, והוא תמיד הפגין כלפיי כבוד עצום, כיהודי שומר מצוות, ואני חושב שההאשמות האלה הן שקריות לחלוטין".

האמריקאים עם יונית לוי - פרק ראשון‎ (צילום: החדשות12)
הרבה שרון קליינבאום: "טראמפ נוכל" | צילום: החדשות12

במהלך הפגישות עם גרינבלט ניתן היה לשים לב שלעתים הוא מסתובב עם כיפה, ולעתים הוא מסיר אותה. כשנשאל על ההבדל הזה העלה נקודה שאולי מבהירה במדויק את התחושה של יהודי ארה"ב: "אני יהודי שומר מצוות מוצהר, עם הכיפה או בלעדיה. אבל מה שאני לא רוצה שיקרה הוא שאנשים יסתכלו עליי ובשנייה שיראו אותי תהיה להם דעה קדומה עליי ודעה קדומה על החברה, או במקרה של הבית הלבן, על הממשל שלמענו עבדתי. אני לא חובש אותה בציבור כשאני בעבודה - וזה עצוב".

"יהודים-ישראלים עוברים שטיפת מוח"

הקרע בין ישראל לארה"ב רק מעמיק כשמדברים על הזהות הדתית: בישראל מי ששולטים בכיפה ובחקיקה הם האורתודוקסים, באמריקה דווקא הרפורמים. "האמת, אני מרגישה שהרבה יהודים-ישראלים עוברים שטיפת מוח, שיש רק דרך אחת להיות יהודי", טוענת הרבה קליינבאום. "זה שובר את ליבי שכל כך הרבה יהודים ישראלים אינם מבינים שיש יהדות עשירה ותוססת שאינה אורתודוקסית".

גם הרבה אנג'לה בוכדל, רבה וחזנית שהדרשה שהיא מעבירה בערבי שבת מועברת אונליין והיא בין הנצפות ביותר ברחבי העולם היהודי, מתארת תחושות דומות: "אני באמת מרגישה שיש במדינה היהודית מונופול על האופן שבו היהדות נראית, ואני חושבת שהרבה יהודים חילונים מפסידים. הרעיון הוא שהם בעיקרון בדיוק כמוני, אבל הם לא מוכנים לקרוא לעצמם רפורמים".

האמריקאים עם יונית לוי - פרק ראשון‎ (צילום: החדשות12)
טראמפ לא אנטישמי. גרינבלט | צילום: החדשות12

"לפני חמש או שבע שנים ישראל הייתה הדבר שמאחד בין כל היהודים", טוענת בוכדל. "כעת את רואה שזה הפך להיות דבר מפלג מאוד, ויש מילות מפתח שמיד מלהיטות את הרוחות. ביום השנה החמישים למלחמת ששת הימים, רציתי לדבר על כמה הדבר הזה היה נס, אבל רציתי לדבר גם על איך זה נראה חמישים שנה מאוחר יותר, ואיך נראות חמישים שנות כיבוש של ישראל. היו כמה תומכים שלי שהם יותר ימנים שהרגישו שאלה לא היו הזמן והמקום המתאימים לכך. אבל מה שמעניין הוא שהיו גם אנשים מהשמאל שאמרו: 'זה היה נשמע כמו נאום בחירות קבוע של הליכוד'. ואמרתי לעצמי: ברצינות?!"