פעם הייתה סודן אחת. מדינה מוסלמית שמזוהה עם ערביות ועם חוקי השריעה, מדינה שונאת ישראל. הדרום מאכלס שבטים אפריקאיים עם זיקה לנצרות, ולכן היו כאן עימותים רצחניים - מרחץ דמים של כשני מליון הרוגים, מיליוני פליטים. עד שלפני שלוש שנים, בדחיפת המערב, וגם ישראל, זכתה דרום סודן לעצמאות. המדינה הצעירה בעולם.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

יומיים אחרי שנחתנו בבירת דרום סודן, ועוד שש שעות על ספה מרופטת - ועדיין ולמרות שהגענו בהזמנת הנשיא לא ניתן לנו אישור להתחיל לצלם.

ספי, איש עסקים, שפגשנו מסתובב הרבה בדרום סודן. TIA זה מושג שהרבה משתמשים בו כאן ומשמעותו: This is Africa . כשאתה קובע פגישה עם אדם בכיר ואז אתה מגלה שהוא נסע לחו"ל, או לעיר אחרת. אתה מזמין קפה, אתה מקבל תה. אתה מזמין תה, אתה מקבל קפה. יש רק דבר אחד בטוח פה - וזה ששום דבר לא בטוח.

בבסיס הטירונים של צבא דרום סודן שמענו שירה אפריקאית, נקייה כזאת, של חיילים טירונים נלהבים שעלולים להישלח מכאן לקרב - הקרב הראשון שלהם, עם משהו מטלטל בדמות צבר של רגשות. המדים והנשק חדשים, הנעליים ישנות.

מדינה בטראומה

לפי הצלקות על המצח ניתן לזהות את חיילי שבט "הדינקא", אחד השבטים הגבוהים באפריקה וזה ששולט במדינה. עשרות שנים הם נלחמו בסודנים שבצפון, "הערבים", כפי שמכנים אותם כאן. וכשזה סוף סוף נגמר, הם התחילו להילחם בינם לבין עצמם, בין השבטים.

השיא היה ממש לפני מספר חודשים, בקרב על השלטון. חיכוך בין הנשיא מ"הדינקא", לסגנו ריק משאר משבט "אנואר". מאבק בין שני השבטים הגדולים שהתחיל בבסיס בגובא, והסתיים בעוד עשרת אלפים הרוגים.

צפו בסיפורים המעניינים של 9.7 לאורך השנים (צילום: חדשות 2)
פסל אבי האומה בדרום סודן | צילום: חדשות 2

"זאת מדינה שקמה לפני שלוש שנים ועברה טראומה נוראית לפני שלושה חודשים", מספר ספי איש העסקים. "חלק גדול מהצבא פשוט עבר לצד השני, לצד של המורדים. יש פה 66 שבטים, הנשיא צריך ללמוד שוב מי החברים שלו, מי איתו ומי נגדו".

בינתיים, בבסיס "הקריה" הדרום סודני, מתחת לפסל המנהיג המת, שספק מצביע, ספק מאיים לכיוון חרטום הסודנית. מתחת לדמות של האיש שהביא לעצמאות ולא זכה לראות אותה - דריכות. אנחנו תופסים בדיוק את הנשיא סלבה קיר הולך הביתה. בסופו של יום ארוך אנחנו מבקשים לצאת טיפה מהמלון, לרחוב, הבעיה היא שכוחות הביטחון כאן לא אוהבים אנשים שמסתובבים בחושך.

רבע ל-12 בלילה, עיר האורות, הולכת לישון, בגלל שיש כאן עוצר אחרי השעה 11 בלילה, הכבישים שוממים, פחות או יותר שקט, אנחנו גם לא מדליקים את האורות של המצלמה כדי שאף אחד לא יתרגז.

ארץ זבת חלב ודבש, נפט ואננס

אור היום מגלה ג'ובה אחרת. זרימה של מים מתוקים מהנילוס הלבן, שחוצה את כל הארץ. בשביל דג שמנמן צריך רק לזרוק רשת, ומספיקה רוח קלה בכדי להפיל מנגו מתוק מהעץ היישר לתוך הפה.

גם בשוק, בקצבייה המאולתרת, באזור השקעים לטעינת הסלולארי - יש מוזיקה שמחה ושפע גדול. ארץ זבת חלב ודבש, נפט ואננס. אז מה הבעיה? יש בשוק המרכזי של ג'ובה הרבה פירות וירקות ואפשר להשיג כאן כמעט הכל. הבעיה היא שהכל כאן יקר בגלל שהצרכים מיובאים מארצות אחרות - מאפריקה, אוגנדה, קניה ומקומות אחרים.

יש הרבה מאוד סיבות למצב הזה: עשרים שנה של מלחמה, העובדה שיש הרבה מאוד שדות מוקשים, וגם התרגלו כאן קצת לקבל את האוכל מהאו"ם מוכן. גם כשיש מים בברזים הם לא ראויים לשתייה, לכן רוב המים לתושבים מגיעים במכלים צהובים בשליחויות של רוכבי אופניים.

מאגרי נפט ותושבים מתחת לקו הרעב

זה מוזר שבמדינה כל כך ענייה כמעט כולם עובדים זרים. הדרום סודנים מוכנים להיות פקידי מדינה, מנהלים, אנשי ביטחון - וכאלו יש המון. מחזה שחזר על עצמו בכל פעם ששלפנו מצלמה: שוטר סמוי שמבקש בחשדנות לראות את המסמכים שלנו. זה מוזר שבמדינה עם מאגרי נפט בכמות של מיליארד דולר בחודש , חצי מהתושבים מוגדרים מתחת לקו הרעב.

בימים של קרבות, בעיקר באזורי הנפט, כשהאו"ם מאשים את שני הצדדים, ומתחולל טבח חסר הבחנה באזרחים, אנחנו פוגשים את הנשיא הראשון של דרום סודן. זו התקופה הקשה ביותר של המנהיגות שלו, כשהוא מתמודד עם העוני, והעובדה שרק לפני שלושה חודשים ניסו להרוג אותו.

"אני קודם כל צריך לדאוג לביטחון, ואז אולי יגיעו המשקיעים, הם חיה פחדנית", הסביר נשיא דרום סודן סלבה קיר. יועצי הנשיא ביקשו לעבור על השאלות לנשיא, ואסרו עלינו לתהות אם הוא חושש לחייו, אז אנחנו מתמקדים ביחסים עם ישראל. גם בעניין זה הוא מתחמק ואומר כי "שתי הממשלות צריכות לשבת ולדון ביחסים דיפלומטיים".

ישראל עוזרת ביטחונית לסודנים מאז שנות ה-60, ימי המאבק בשלטון האיסלמיסטי בסודן. הנשיא מעדיף שלא להתפאר בעזרה הזאת בכדי לא לפגוע, למשל, בהשקעות של מדינות המפרץ.

יטבתה בדרום סודן

יש עוד קשר ישראלי לדרום סודן - המסתננים. את המסתננים מסודן, כ-15 אלף איש, ישראל מתקשה להחזיר משום שסודן היא מדינת אויב, להבדיל מדרום סודן. כ-2,000 איש הגיעו מדרום סודן, וכמעט כולם הוחזרו הביתה.

"האנשים של דרום סודן מוזמנים לחזור הביתה, אלו שחזרו לפניהם התאחדו עם משפחותיהם וכרגע הם חלק מהאנשים בדרום סודן, הם מוזמנים לחזור ולעזור בהתפתחות של המדינה שלהם", הזמין הנשיא.

חצי מתחת לקו הרעב. תושבי דרום סודן (צילום: חדשות 2)
חצי מתחת לקו הרעב. תושבי דרום סודן | צילום: חדשות 2

פרנסיס חזר. הוא חצה את הגבול לישראל מסיני, היה כאן שבע שנים וכשחזר הביתה פתח עסק, על שם הקיבוץ שבו חי, "יטבתה". "זה קיבוץ טוב, יפה, הייתי שם כמו קיבוצניק, עשינו הכול ביחד הם לא עשו שום דבר בקיבוץ בלעדינו", נזכר פרנסיס בגעגוע.

שוחחנו גם עם סיימון, שחזר מדרום תל אביב. "אוכל טוב יש שם, חומוס, פלאפל, לאפה, אני אוהב לאפה. אני אפילו זוכר את המחיר שלה", סיפר. שניהם הספיקו עוד בארץ לחגוג את העצמאות של המדינה החדשה שלהם. ויצאו אליה בדרישה של משרד הפנים עם מענק של 1,300 דולר.

"הוא תמיד יתגעגע"

"אמרנו לממשלה לא לשלוח אותנו עכשיו, זאת מדינה שרק נולדה. תנו לנו שנתיים עד שנוודא שדרום סודן היא בסדר. אבל אף אחד לא הקשיב לנו", הסביר סיימון. פרנסיס מצטט את מילותיו של השר אלי ישי שאמר בזמנו כי עכשיו כשיש להם מדינה משלהם - כל הדרום סודנים ישובו לארצם.

"איך אני יכול לעזור לבנות את המדינה שלי?", שואל סיימון. "אם אתה ישראלי או אמריקאי ואתה רוצה לעזור לי, תעזור לי לסיים את הלימודים שלי, כך שאוכל לחזור לבנות". ספי איש העסקים הסביר כי "הוא נכנס לישראל בדרך לא חוקית, עבד והתפרנס. הוא תמיד יתגעגע למדינה כמו ישראל, כי היה לו שם כמו גן עדן".

את הכסף הגדול בדרום סודן עושים אנשי עסקים כמו דנק. הוא הבעלים של ההר היחיד בעיר, וטוען שבעוד כמה שנים יעמדו שם בניינים גבוהים. בסוף השרשרת הזו יושבת אישה מבוגרת שתהפוך כל אבן לחצץ.

על דרך הזיג זג

בדרך לכפרים עוברים את שדה המוקשים, ואת מי שחושפים אותם כשאנחנו נוסעים בכביש הכי חשוב של דרום סודן, שמחבר אותה לאספקה מדרום אוגנדה. הכביש היחידי הטוב בדרום סודן, והמקומיים קוראים לו "דרך הזיג זג" . פעם הכביש היה ישר, אך חברה טורקית שבנתה את הכביש החדש בתרומה מארצות הברית בנתה אותו בפיתולים על מנת להרוויח יותר כסף. נימולה היא שמורת הטבע הגדולה של דרום המדינה. מאז המלחמה אין שם תיירים.

הדרום סודנים מעריצים את ישראל והישראלים. לדבריהם, הם רוצים להיות חופשיים כמוהם לאחר שהלכו 40 שנה במדבר ונלחמו נגד הערבים. "הישראלים נלחמו בשביל עצמם אך לא אחד נגד השני, מה שקורה כאן הורג אותי", אמר סיימון בייאוש. נשיא דרום סודן דווקא מאמין. "בעתיד יהיה כאן שלום אמיתי בין כל האזורים", הוא מבטיח.