החיפוש אחר הבן האובד, שנמשך 32 שנה, סוף סוף הסתיים: אחרי עשורים של בדידות וחוסר וודאות, מצא האבל מאדריאגה את בנו שנחטף לפני שנים ואותו מעולם לא פגש. עד השבוע.
"אף פעם לא הפסקתי לקוות שאני אמצא אותו", אומר האב בן ה-59, בעוד הוא כורך את זרועותיו האוהבות סביב כתפיו של בנו, שאמר מצידו: "בפעם הראשונה אני יודע מי הייתי ומי אני". הבן הצעיר גילה רק השבוע את שמו האמיתי: פרנסיסקו מאדריאגה קווינטלה.
400 ילדים נחטפו בתקופת שלטון ה"חונטה"
במהלך שנות שלטון החונטה הצבאית בארגנטינה, בין השנים 1967-1983, נחטפו בלידתם כ-400 ילדים. אמותיהם של הילדים החטופים נחטפו ונהרגו כחלק מהמלחמה שניהל המשטר הצבאי נגד מתנגדיו הפוליטיים. על פי ההערכות בארגנטינה, במהלך השנים ההן נהרגו למעלה מ-30 אלף איש.
מאדריאגה ואשתו, סילביה קווינטלה, היו אז בשנות ה-70 חברי ארגון שמאל שהפך למטרה לחיסול עבור "יחידות המוות" של שלטון החונטה. מאדריאגה ראה את אשתו בפעם האחרונה כשהיא הייתה בהיריון מתקדם - בעודה נדחפת לתוך רכב על ידי סוכנים לבושים אזרחית בינואר 1977.
הוא הצליח לברוח לגלות כדי להימנע מגורל דומה, חזר לארגנטינה ששבה להיות דמוקרטית ב-1983, והפך להיות מוביל המאבק למען מציאת הילדים החטופים.
הבן שנחטף התעמת עם אמו ה"מאמצת"
כל אותו הזמן, גורלו של בנו היה לוט בערפל. מתברר שהאישה שנחטפה ילדה בן בעודה בשבי בכלא. לבן היילוד היא קראה פרנסיסקו, כפי שסיכמה עם בעלה לפני שנלקחה לבית הסוהר. ואולם, הילד שנולד נלקח ממנה ביום שלמחרת, והיא נעלמה זמן קצר לאחר מכן.
קצין מודיעין צבאי בשם ויקטור גאלו הביא את התינוק שזה עתה נולד אל ביתו ואל אשתו. הם קראו לילד אלחנדרו גאלו, ולא סיפרו לו שהוא מאומץ. אלא שהנישואין לא החזיקו מעמד, ואלחנדרו הצעיר יצא למצוא את גורלו בטיול ארוך באירופה.
בינתיים בארגנטינה, הקצין גאלו הורשע ברצח בני זוג ותינוקם במהלך שוד ב-1994, ונשלח לכלא. הספקות של הילד המאומץ גברו, עד שבסוף הוא אזר אומץ והתעמת עם אמו המאמצת. "היא נשברה והתחילה לספר את כל האמת", אומר הבן, "הייתה שם כל כך הרבה אלימות, פיזית ונפשית, גם היא הפכה לקורבן".
בדיקת ה-DNA הוכיחה שאלחנדרו מאומץ
ב-3 בפברואר השנה יצאו הבן והאם המאמצת לביצוע בדיקות DNA שיוכיחו אחת ולתמיד את האמת, וכשהגיעו התוצאות כבר היה ברור: אלחנדרו ואמו אינם קרובי משפחה. אלחנדרו הוא בנו של האבל מאדריאגה.
אלחנדרו ואביו האמיתי נפגשו השבוע לראשונה מאז אותו יום לפני שנים. "כשהוא נכנס בדלת בלילה ההוא זיהינו אחד את השני מיד", משחזר האב הנרגש. "החיבוק שחיבר אותנו יחד היה מרגש במיוחד".
"היו זמנים שכבר חשבתי לעצמי 'למה לעזאזל אני חי'", אומר האב, "אבל הייתי חייב למצוא דרך להמשיך, לקוות לרגע המאושר הזה. כשחיבקתי אותו בפעם הראשונה, זה הרגיש כאילו מילאתי את החור שנפער בנשמתי".