תשע שנים אחרי הפיגועים שזעזעו את העולם כולו ב-11 לספטמבר 2001, ארצות הברית עדיין לא החליטה בדיוק איך היא בוחרת לנחם את המשפחות שאיבדו את יקיריהן ביום ההוא. אבל עד היום, בכל יום זיכרון, המשפחות טענו שהיום הזה מספק לפחות יום אחד של אחדות. לא השנה.
ביום השנה בו האומה האמריקנית נזכרת בנספי אסון הטרור הגדול ביותר שידעה אי פעם, אלו שאיבדו את יקיריהם אומרים כי הם מבודדים ומתוסכלים מתמיד. "אחד הדברים הנחמדים ב-11 בספטמבר היא הרגשת האחדות שהרגשנו עם שאר המדינה", אומרת מרי אלן סלומון מניו ג'רזי, אם לשלושה שאיבדה את בעלה, בראיון לרשת "פוקס" האמריקנית."למרבה הצער, השנה זה לא המקרה".
כשהיא נשאלת למה, היא עונה: "השנה האווירה לא יציבה, הפכפכה למעשה, קשה לי להשתתף בגלל חוסר היציבות הזו".
תשומת הלב במקום הלא נכון
סאלי רגנהארד, סגנית הוועד המיוחד של משפחות הכבאים שאיבדו את בניהן במרכז הסחר העולמי, השתתפה עד היום בטקס שנערך ב"גראונד זירו" במנהטן. השנה היא שוב תגיע למנהטן, אך הפעם היא תשתתף בהפגנה לבלימת "פארק 51" - המרכז המוסלמי שמתוכנן להיבנות בסמוך לאתר בו עמדו מגדלי התאומים.
"אנחנו פגועים", היא אומרת. "זהו יום הזיכרון הגרוע ביותר. אנחנו כואבים עכשיו את הכאב החמור ביותר מאז הפיגוע. אנחנו קבוצת אנשים פגועים שנפלו קורבן לפני תשע שנים, ובמקום להתחשב ברגשותינו, אנחנו סופגים ביקורת מפני שאנחנו מתנגדים לפרויקט במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון. אני מרגישה שהוא עומד לקום מהסיבות הלא נכונות".
בגלל המחלוקת הקשה סביב בניית המסגד, לא כל המשפחות מתכוונות להשתתף בטקסים הממלכתיים המתוכננים להיום. חלקן בוחרות לזכור את בניהם בדרך אחרת, רחוק מתשומת הלב העולמית.
רוצים לקבל עוד עדכונים מרחבי העולם? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק