בצל חגיגות המונדיאל שנערכות בברזיל בהשתתפות מיליוני אוהדים מכל רחבי העולם, מתקשים דווקא המקומיים להתחבר לרוח הספורטיבית הסוחפת של פסטיבל הכדורגל הנוצץ בעולם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
תושבי פבלות העוני שבריו דה ז'נרו עסוקים מדי בטרדות היום יום מכדי להתפנות לאירועי פנאי, כדוגמת משחקי המונדיאל שבהם כביכול הם בתפקיד המארחים. הזוהמה, הצפיפות והעוני שניבטים מכל עבר, מתחדדים לכדי אבסורד אל מול הנוף הטרופי המרהיב הנשקף מהן לכיוון האוקיינוס שנמצא ממש למרגלותיהן. כל כך קרוב, והכי רחוק שיש.
בפבלה רוסינייה שבריו חיים לפחות 150 אלף בני אדם, ואף אחד מהם לא צופה במשחקי המונדיאל בטלוויזיית HD. את התזכורת היומית לפער שבינם לבין אליטות הכדורגל מספקת להם נקודת תצפית מדויקת שמשקיפה מלב הגטו אל בית התענוגות של רונאלדו, אחד מגדולי כדורגלני ברזיל, שגם הוא כילד גדל ברקע דומה.
"למעלה חיים העניים, ולמטה העשירים", מסביר אחד המדריכים המקומיים, ברונו סצ'ווידה. "זה הפוך ממה שאתה רואה בחיפה, למשל. ישראלים שמגיעים לריו אומרים 'היי, זה כמו סביון שלנו, או הרצליה פיתוח. אני אומר להם 'חכו רגע, אנחנו נכנסים עכשיו לתחנה המרכזית בתל אביב'"
אוהבים את ברזיל, מקווים שתפסיד במונדיאל
מתוך הפער הזה צומח ניגוד כמעט צורם בין הזיקה העצומה של המקומיים לכדורגל, לבין תקוותם שברזיל לא תנצח במונדיאל. אמירות שכאלה, שנתפסו בעבר כביטויי בגידה של ממש, נשמעות היום יותר ויותר בגלוי. "כל עוד הרחובות נראים ככה", הם אומרים, "שאף אחד בממשלה לא יספק לנו סיפורים על המונדיאל".
"אני מאוד מקווה שברזיל תפסיד", אומרת אחד מתושבות הפבלה בקול כשהיא עומדת בפתח ביתה. "כל כך הרבה כסף בזבזו על המונדיאל וטענו שזה לא קשור אלינו, אבל זה כן נוגע אלינו. יש הרבה אנשים שמתים בבתי החולים, כי בתי החולים קורסים. כשאנחנו הולכים לבתי החולים אין רופאים, וכל זה הוא כישלון של הממשלה".
הביקורות החריפות על התנהלותה הפזרנית של הממשלה בברזיל כבר הפכו לקונצנזוס בעיני התושבים, שמתקשים להבין כיצד בזמן שהביוב זורם ברחובות בונה הממשלה יותר מעשרה אצטדיונים.
"פיפ"א דרשה שמונה אצטדיונים, אז למה בנו 12?", תוהה סצ'ווידה. "האצטדיון הגדול ביותר נבנה באמזונס, ומי בכלל הולך לשחק שם? הקופים נגד הבננות? אני לא מכיר מהפבלה אף אחד שהולך לצפות במשחקים מהאצטדיונים. את הכל אנחנו רואים מכאן, בטלוויזיה. המונדיאל לא מיועד באמת לאנשים כמונו, אלא רק למי שיש כסף".
סצ'ווידה אומנם נולד באוסיניה, אבל בעזרת המון תושייה ומזל הצליח לצאת ממנה בזמן. לימים הפך לשחקן תיאטרון, עבר לאנגליה, וכיום הוא מעביר בסמטאות הפבלה סיורים באינספור שפות שלמד בעצמו. למרות השנים הרבות שחלפו מאז עזב את עיר הולדתו, מילות התואר שבהן הוא משתמש כדי לספר על החיים בה לא מפסיקות לצבות לו את הלב.
"הורגים את החלומות שלך ברגע", הוא מספר. "כשאתה נולד במקום כזה אין לך אמונה. אתה לא מאמין שאתה יכול לצאת מפה. מסביב אתה רואה את חופי קופקבנה, אבל כאן בפנים אתה רואה את כל מה שגורם לך כאב".