האם המדינה צריכה לשלם על שיקום קרום הבתולין של נערות מוסלמיות כדי שהן יעמדו בתנאים התרבותיים של קהילתן? ליסה הולנד מרשת סקי ניוז הבריטית מתלבטת בשאלה שמעסיקה את הציבור הבריטי. שאלה על שימוש בכספי ציבור אך גם עוסקת ביסודות החברה הרב-תרבותית.
הכתבת פגשה נערה שהיגרה עם משפחתה לאנגליה מאירן כשהייתה בת 10. עכשיו, לקראת שנות ה-20 לחייה היא לכודה בין שתי תרבויות כשהיא שומרת בלבה סוד.
בעילום שם ובפנים לא מזוהות היא מספרת לכתבת סקיי שהוריה ארגנו לה שידוך. עתה הם מתכוונים לשלוח אותה בחזרה לאירן, שם היא אמורה להיבדק על ידי רופא שאמור לוודא שהיא ראויה לנישואים. "כשהרופא יגלה שאני לא בתולה", היא מספרת, "הוא יספר להורי והם יהרגו אותי".
האם המדינה צריכה לממן את הניתוח?
פערי הדורות ניכרים כאן בבירור. ההורים לא יודעים את סודה של הנערה. הוריה לא יודעים שיש לה חבר ושהם מקיימים יחסי מין מלאים. בשעה שהיא נפגשה עם כתבת סקיי היא כבר החלימה מניתוח חשאי שעשתה, ניתוח לשחזור קרום הבתולין.
מהגרת אירנית ופעילה בקהילה האירנית מסבירה לכתבת, כי היא נוהגת לשלוח את הנערות הצעירות לרופא בבית החולים הממשלתי ושם הן יכולות לבצע את הניתוח בחינם. נשים מבוגרות יותר צריכות לשלם. אך לא כולם חושבים שהמדינה צריכה לממן הרגל תרבותי של קבוצה מסוימת.
לינדה קאנדוור, פרופסורית לגניקולוגיה שמטפלת בנשים רבות מבינה מימון ממשלתי במקרים של אונס. לעומת זאת, במקרים שבהם הנערות מגיעות אליה אחרי שהן קיימו יחסי מין מרצון היא לא מוצאת צידוק במימון הניתוח מכספי משלם המיסים. לדעתה זהו ניתוח קוסמטי שצריך להיות משולם על ידי המנותח כמו על כל ניתוח קוסמטי אחר.
בעיות דומות צצות גם בשאר רחבי אירופה. בצרפת, שופט ביטל חתונה אחרי שהחתן גילה שרעייתו כבר לא בתולה. בבלגיה מבטלים עתה את החוק הקיים המאפשר את הניתוח בחינם. במאבק הבין-תרבותי בחברה רב-תרבותית המדינה נאלצת פעמים רבות להחליט: להיכנס לתוך הקהילה ותרבותה או להשקיף מהצד.