"יש לנו מקום פנוי בקבוצה לרכוב קטע באלפ דואז שבאלפים בטור דה פראנס, תרצה להצטרף?" - זו היתה ההצעה, והתשובה הנמהרת מדי שלי הייתה "ברור".
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
היו כמה בעיות: אף פעם לא רכבתי על אופני כביש עם צמיגים צרים בעובי בוהן שיכולים להגיע ליותר ממאה קמ"ש, לא ידעתי איפה מחליפים בהם הילוכים, איך הנעליים מתחברות לפדלים ובעיקר לא הבנתי עד כמה הדרך התלולה ושרירי הרגליים שלי - לא באמת קשורים זו לאלה.
אבל זו היתה הצעה שבאמת אי אפשר לסרב לה. במשך שבועיים של אימונים סיזיפיים, שחלקם הוקדש להתרגל לשכנע את עצמי שהלבוש התחתון הצמוד שעלי נקרא "מכנסי רכיבה" ולא סתם "טייץ". ניסינו להבין קצת יותר על המירוץ שמשגע את אירופה שלושה שבועות בכל שנה, זה שמביא להר הנישא הזה שבאלפים כמיליון (!) בני אדם שיחכו שם שלושה וארבעה ימים, הכל כדי לחזות בכמה השניות שבהם יחלפו על פניהם הרוכבים.
אז איך ירגיש אדם בכושר סביר כשינסה לרכוב קטע אחד, קשה, של הטור? ביום חמישי שעבר היינו שם, בעלייה המיתולוגית של האלפ דואז. רגע לפני שהרוכבים המקצועיים מטפסים אותה - ניסינו גם אנחנו.
הכתבה המלאה תשודר ב"אולפן שישי" - הערב ב-19:58