קהילת מטפסי ההרים בשוודיה רועשת וגועשת. הסיבה: נמאס להם לטפס על הרים במסלולים שנקראים צלב קרס, היטלר הקטן, הרייך השלישי והר הקרימטוריום. מקורם של שמות ההרים הלא שגרתיים הללו הוא בניצול החוק השוודי לצרכי הומור שחור.
על פי החוק בשוודיה, מטפס שהגיע ראשון לפסגת הר יכול לקרוא לו באיזה שם שיחפוץ. וכך נולדו להם הרי ליל הבדולח והימלר. אבל הגרוע מכולם הוא כנראה הר הציקלון, שנקרא על שם גז הציקלון B בו הנאצים השתמשו כדי לרצוח מיליוני יהודים במחנות ההשמדה.
קורדליה הס, אחת המטפסות, אמרה בראיון לעיתון שוודי: "זה מאוד לא נעים לטפס על הקרימטוריום או להגיד לחברים שאני הולכת לעשות את ליל הבדולח". לדבריה, "השימוש בשמות כאלה לנתיבי טיפוס נועד כדי להוריד את רמת הכבוד לשואה ולהפוך את המושגים לטריוויאליים".
כריסטופר אורבי מאיגוד המטפסים השוודים אמר כי הוא מודע לשמות סרי-הטעם אך הוסיף כי האיגוד לא יכול לשנות את שמות ההרים: "המטפס הראשון שכובש פסגה ומגלה נתיב טיפוס חדש הוא היחיד שיכול לתת שם להר או לנתיב". אורבי אומר כי הוא באופן אישי מתנגד לשמות מסוג זה.
מייקל ווידרברג, שקרא לאחד המסלולים "היטלר הקטן" ב-2001, אמר: "לא צריך להתייחס לזה בכבדות, זו בדיחה פרטית של מטפסי הרים. יש שמות גרועים יותר להרים אחרים. לא הקדשתי לכך מחשבה עמוקה ואיני מתייחס לשמות הללו כחסרי-כבוד".
יוהן פרוור, נציג רשמי מטעם הפורום השוודי להיסטוריה אמר כי חייבים לשנות את השמות הללו: "מסלול שנקרא 'negro' שונה לאחר שאדם שחור התלונן כי השם מעליב. להשתמש במושגים טעונים מהשואה זו פשוט גסות רוח".