באיטליה ובעולם כולו מצוין מחר את השואה הבינלאומי. במילאנו יעלה באיצטדיון "מיאצה" שלט לזכרו של אחד מהאנשים שהפכו את הכדורגל האיטלקי, ובמיוחד את הקבוצה מבולוניה, לבעלת שם בינלאומי: היהודי ארפד וייס.
ראש העיר מילאנו החליט לציין את זכרו של וייס, אחרי הוצאה לאור של ספר בשם "מגביע האלופות לאושוויץ", ספרו של מת'או מראני שעורר תשומת לב רבה מאוד באיטליה. הספר עוסק בסיפור חייו המרתק של מאמן "בולוניה הגדולה", אחד האנשים שקבע את הבסיס לכדורגל האיטלקי, עד סופו הטרגי במחנה ההשמדה הנאצי אושוויץ.
וייס נולד וגדל בהונגריה. כאשר בגר, הוא הגיע לשחק בליגה האיטלקית. כשחקן הוא לא בלט במיוחד, אבל בגיל שלושים החל לאמן. הקבוצה הראשונה הייתה אינטר (אז - אמברוסיאנה), שם הוא אימן את גיבור העיר "מיאצה הגדול". הוא עבר גם בקבוצת בארי אבל לשיא הקריירה שלו הוא הגיע בבולוניה. וייס הוביל את הקבוצה לשתי אליפויות ב-1936 וב-1937 והגיע עם בולוניה עד גמר הליגה האירופית בפריז.
מאיש נערץ - לפליט
זקני בולוניה זוכרים עדיין את הגמר ההוא. בולוניה התמודדה מול צ'לסי החזקה מאנגליה. כמו היום, גם אז זו הייתה פסגת הכדורגל העולמי. השחקנים מאיטליה, האדומים-כחולים (azulgrana) הגיעו כקבוצה החלשה אבל ניצחו 1:4.
כשנפתחה העונה ב-1938, וייס וה"אדומים-כחולים" של בולוניה חשבו שהם הולכים לעוד תואר בטוח, אבל חוקי הגזע עלו על חוקי הכדורגל. השלטון הפאשיסטי של מוסוליני קיבל את התכתיבים מברלין והיהודים לא הורשו יותר לעבוד במוסדות הציבוריים, בטח שלא כגיבורים בעולם הספורט של המדינה הפאשיסטית. למרות ההישגים - וייס פוטר.
ארפד וייס שהיה איש נערץ בעיר, לפתע מצא את עצמו כפליט. הוא ברח מאיטליה והתגלגל ממועדון אירופי אחד למשנהו, בורח מהמשטר הנאצי לאורכה של אירופה יחד עם משפחתו עד שלבסוף הגיע להולנד, שם נתפס יחד עם משפחתו ונשלח למחנה המוות.
"סיפורו של וייס מסתיים בבוקר ה-31 בינואר 1944", נכתב בשלט שיעלה במילאנו ועל פי ראש העיר ג'יאנו סופרי, יזכיר לאוהדים שמגיעים למשחקים את מעשי הזוועה שנעשו על רקע הגזענות. סופרי מנסה לארגן עכשיו משחק של בולוניה מול אינטר (שניים משלושת המועדונים שבהם בלט וייס) לזכרו של המאמן האגדי.