הבית של דוקטור שרון שאול עמוק בפסטורליה של הגליל נראה כמו הדבר הכי רחוק ממלחמות ובריחה המונית. אבל כרופאה שכבר התנדבה בנפאל ובהאיטי היה לה ברור שתנסה לסייע גם לפליטים בדרך לאירופה. "כרופא, אתה מטפל באנשים, הפוליטיקה נדחקת לגמרי", היא מסבירה. "זה מחזק את העובדה שזה אנשים מול אנשים. אותי זה אפילו מרגש".

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

על גבול מקדוניה-סרביה, בעיירה פרשבו שהפכה לאחת הנקודות המרכזיות בהן עוברים הפליטים, הוקמה בשבועות האחרונים מרפאה ישראלית. "אם פעם חשבתי שלהציל את העולם זה להיות פוליטיקאי ולחולל שינויים גדולים, אז לשם אני לא מכוונת", אומרת שאול. "אבל את השינויים הקטנים האלה, אני למדתי כבר מזמן שגם טיפה בים היא משמעותית בשבילי באופן אישי. אני משלימה עם זה שזה מה שאני יכולה לעשות". המשלחת הישראלית הראשונה שתציע לפליטים סיוע רפואי כללה רופאים יהודים וערבים וגם עובד סוציאלי. מאחורי המשלחת עומדת עמותת "נתן".

יממה אחרי שהגיעו היא החלה לקרום עור וגידים, הציוד הרפואי נפרש ולאחר מכן גם השלט, עם כיתוב באנגלית ובערבית, בלי עברית ובלי דגלי ישראל. "אנחנו פה כאנשים, וכששואלים אותנו מאיפה אנחנו - אנחנו עונים, אבל בלי הסמלים, לא צריך אותם, ואף מטופל לא ברח".

"גם טיפה בים היא משמעותית" (צילום: חדשות 2)
"גם טיפה בים היא משמעותית" | צילום: חדשות 2

המרפאה הישראלית הפכה מהר מאד למקום הכי עמוס במחנה. התקשורת המקומית וגורמי ממשל התעניינו בסיוע שמגישים ישראלים למי שהיו עבורם אזרחי מדינת אויב. "הם באו לעזור לבני אדם, לא לערבים, אז אני אסיר תודה", אומר שר העבודה והרווחה בסרביה אלכסנדר וולין.

כמעט 3,000 פליטים עוברים במחנה בעיירה. כל מדינה בדרך לאירופה מנסה לצמצם את משך השהות של הפליטים. מכאן גם עברו שני מחבלי דאע"ש שביצעו את הפיגוע בפריז, ולכן הוחמרו הבדיקות הביטחוניות. אבל המשלחת הישראלית מנסה לעכב את הפליטים כמה שיותר כדי לאפשר להעניק להם טיפול רפואי הולם, שיעזור להם בהמשך הדרך.

רופאים ישראלים מטפלים בפליטים סורים בסרביה (צילום: חדשות 2)
המקום העצוב במחנה | צילום: חדשות 2

המרפאה, בה טופלו למעלה מ-100 פליטים ביממה, תישאר פעילה במשך כל חודשי החורף הסרבי. המתנדבים שנמצאים בה כעת יחזרו השבוע לארץ, ובעמותת "נתן" מחפשים כעת מתנדבים נוספים שימשיכו להפעיל את המרפאה.

הפליטים ימשיכו מכאן הלאה למערב אירופה, מבלי שרובם ידעו כלל מי היו אלה שעזרו להם בדרך. "לא חשוב לי שידעו, מספיק לי שאני יודעת", אומרת שאול. "הנגיעות הקטנות האלה בין אויבים הן אולי מה שבסיכומו של דבר הוא מעין ניצוץ קטן שייתן אור גם לדברים הגדולים יותר, ככה אני מקווה".