כך הפך גן העדן למחנה פליטים ענק

"הבית שלי הוא הרחוב, הספינה, האוטובוס, המטוס, את ביתנו השארנו מאחור". עלי ראשיד, פליט מעירק, הוא אחד מ-15 אלף הפליטים שהגיעו רק בחודש האחרון לאי היווני קוס. בלילה הם יוצאים מבודרום שבטורקיה, מרחק כ-30 קילומטרים מהאי, ואלה שצלחו את הדרך בסירות הקטנות מגומי מגיעים לפנות בוקר לאחד החופים.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

מנאל בת ה-8 ובני משפחתה ברחו לטורקיה ממחנה הפליטים הפלסטיני ירמוכ בסוריה ומשם הם הוברחו לקוס. הרכוש של בני המשפחה מסתכם כעת בכמה שקיות עם בגדים. ילדים בגילה של מנאל יעלו בקרוב לכיתה ג', אבל היא לא ביקרה בבית הספר כבר שנתיים. "בסוריה אין חינוך ואין כלום", היא אומרת. "יש הפצצות ואני מפחדת. אני רוצה ללמוד, כשאהיה גדולה אני רוצה להיות רופאה".

מאז החלה נהירת הפליטים הפך האי קוס לקיבוץ גלויות אחד גדול. לצד אלפי מהגרים אפשר למצוא ברחובות גם אלפי פליטים מסוריה, עירק, פקיסטן ואפגניסטן. הרשויות ביוון לא החליטו בשלב זה כיצד לטפל בבעיית ההגירה הלא חוקית וגם לא מטפלות באלפים שהגיעו לאי ונמצאים בו ללא תנאי מחיה בסיסיים.

"אנחנו ישנים על הרצפה, כשאנחנו קמים כל הגוף שלנו שבור", אומרת מנאל. "אם אני רוצה ללכת לשירותים אומרים לי 'צאי החוצה'. חושבים שאנחנו חיות, מקללים אותנו. אנחנו לא בני אדם בדיוק כמוהם? את הכלב הם מכבדים ואותנו לא".

"אני רק רוצה שיעזרו לנו"

כשאלפי פליטים מגיעים לאי קטן ללא יכולת או רצון לקלוט אותם - כך זה נראה: עיר אוהלים צמחה לאורך החוף, אחרים מתגוררים ברחובות לצד התיירים. מלבד ארגוני סיוע בודדים, נדמה שלאיש לא אכפת.

ההפגנות הסוערות וחסימות הכבישים בקוס החלו אחרי שמהגרים מפקיסטן הבינו שלפליטים מעירק ומסוריה תינתן עדיפות. הצפיפות, תנאי המחיה הקשים והמגוון האתני כבר הובילו למקרי אלימות וזה רק רמז למה שעוד עלול להתרחש שם.

גם בלילה השלישי שלהם באי, מנאל ובני משפחתה עדיין ברחוב, ישנים על חגורות ההצלה שאיתן הגיעו, ממשיכים להמתין לאישור להיכנס לאירופה ולהתחיל חיים חדשים. "אני רק רוצה שיעזרו לנו", היא אומרת. "אנחנו רוצים בית לחיות בו, לנוח בו, לאכול ולשתות. היום אין כלום".