"הייתי שם כשאנה קיבלה את היומן"

אלברט גומז דה מסקיטה הוא אחד האנשים האחרונים שהכיר את אנה פרנק ועדיין בין החיים. הוא מוזכר ביומנה בקצרה כתלמיד בבית הספר היהודי באמסטרדם, ומתואר בפשטות: "אלברט דה מסקיטה הגיע מבית הספר במונטסורי, הוא קפץ כיתה והוא מאוד חכם". למרות שההיכרות בין השניים הייתה קלה למדי, דה מסקיטה נאחז בזיכרונה של פרנק, ובגיל 89 ממשיך לספר לכל דורש על חלקו באחד הסיפורים הידועים ביותר מתקופת השואה.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו

מעבר לאזכורו היחיד ביומן, דה מסקיטה לא מופיע שוב בספר זיכרונותיה של פרנק, אולם הוא נאחז בכל זיכרון עם הילדה שהפכה לאחד מסמלי השואה. הוא נוסע ברחבי העולם כדי לקדם את היומנים, את המחקר ואת חייה של פרנק. במסעותיו הוא מספר למשל כיצד נכח במסיבה לכבוד יום הולדתה ה-13 של פרנק באמסטרדם, שבו קיבלה במתנה את היומנים הריקים ששימשו אותה בהמשך לכתיבת קורותיה.

לדבריו של דה מסקיטה הוא ופרנק ניהלו קשר חברי במשך חודש אחד בלבד, והוא מתאר כיצד מעיניי הילד הביישן שהיה הרגיש מעט מאוים מפניה. מקרה אחד המשותף לו ולפרנק התרחש במהלך שיעור ביולוגיה, כשמורתם הסבירה שסוס וחמור החולקים אורווה יכולים להפיק יחד פרד. דה מסקיטה הרים את ידו כדי לשאול איך בדיוק הדבר קורה, ועורר צחוק רועם בקרב חבריו. לאחר מכן, פרנק הייתה הראשונה לגשת אליו בחצר המשחקים ולהציע לו הסבר. הוא מצדו נלחץ מהמפגש, וסירב להצעתה.

אנה פרנק כתבה את יומניה במשך כשנתיים בזמן מלחמת העולם השנייה, והוא נקטע ביום שבו הנאצים פשטו על הדירה שבה הסתתרה באמסטרדם ומצאו אותה. רישומיה תורגמו ל-60 שפות שונות, ומהם נמכרו מעל ל-30 מיליון עותקים. סיפורו של דה מסקיטה דומה מאוד לזה של פרנק, כשגם הוא נאלץ להסתתר יחד עם משפחתו מפני הנאצים שהגיעו להולנד. אם כי סופו לא היה טראגי כשלה, והוא ומשפחתו הצליחו בנס להימלט.