מסע לתוך "התסביך הפולני": בקתדרלה פולנית שהוקמה רק לפני שנה בטורון שבפולין מופיעים שמות של פולנים שסייעו ליהודים בזמן השואה ונרצחו בשל כך. עם זאת, "יד ושם" לא מכיר את השמות האלו. האם מדובר בניסיון לשכתב את ההיסטוריה? ניסיון להאיר באור חזק חלק מאוד מסוים של ההיסטוריה ולהשכיח את החלק העגום יותר?
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
כדי להראות מה באמת עשו הפולנים, אנשי המסדר בקתדרלה מסתובבים במדינה, מקליטים עדויות ואוספים מידע. הקיר הענק שהוקם כבר צר מלהכיל את כל מה שמצאו: "בקרוב יוקם בכנסייה שלנו פארק זיכרון", מסביר הכומר אנדז'יי לסקוש, מנהל קפלת הזיכרון. "בפארק יצוינו מעל ל-40 אלף שמות של פולנים ששרדו את מלחמת העולם השנייה ועזרו ליהודים".
"זה מרכז האנטישמיות של פולין", טוען הרב מיכאל שודריך, הרב הראשי של פולין. "זה רוצה להראות כמה שהפולנים הם רק טובים. אם זה היה אמיתי, הם היו עושים את זה יחד עם 'יד ושם'. בוא נלך באופן אקדמי לבדוק מי באמת עזר ומי באמת נהרג".
"אף פעם אין אמת אחת היסטורית"
האב רידז'יק שעומד בראש מפעל ההנצחה עתיר המיליונים הזה הוא איש הדת הבולט ביותר בפולין. הוא מוביל מיליוני מאמינים, שולט על ערוץ טלוויזיה פופולרי ועל "רדיו מריה", התחנה הכי מושמעת במדינה. במשך שנים, הוא ורשתות התקשורת שלו בלטו מסיבה נוספת: אמירות אנטישמיות שיוצרות קשר ברור בין יהודים, לכסף, לשלטון.
למרות עברו הבעייתי של איש הדת, מנהל קפלת הזיכרון טוען: "תודה לאל שישנו האב תדאוש רידז'יק, אשר מראה לכל העולם שהפולנים התנהגו כיאות". גם ג'וני דניאלס, יו"ר עמותת "ממעמקים" ואיש יחסי ציבור, חולק לו שבחים: דניאלס, ישראלי ממוצא בריטי שהתחבר לשורשים שלו בפולין, הוא ראש העמותה להנצחת השואה - ומהצד השני הוא מתפרנס גם מיחסי ציבור של ענקים פולנים כמו חברת התעופה הלאומית "לוט". דניאלס גם מעיד על עצמו כמי שראש הממשלה הפולני מורבייצקי מדבר איתו ומתייעץ איתו לא פעם.
"אף אחד לא בא ברמה אמיתית ואומר שאסור לדבר על פולנים שעשו רע", טוען דניאלס. "אף פעם אין אמת אחת היסטורית". דניאלס דיבר עם האב על ההאשמות כלפיו בגין אנטישמיות: "הוא מבין שבאמת היו דברים ברדיו שלו שהם לא טובים וכל אותם אנשים שכן דיברו ככה הסתלקו מהרדיו וכבר לא נמצאים שם".
דניאלס מתנגד לחוק השואה הפולני שעורר סערה אבל כיהודי הוא מבין את הרצון הפולני לספר את גרסת השואה שלהם. מנגד, הרב הראשי לפולין תוקף: "אני חושב שלא צריכים לעזור לאנטישמים, הם ימצאו את דרכם בעצמם. יותר חשוב אם הוא עוזר ליהודים - כעת זה ההיפך". ואיך דניאלס מגיב לטענות כלפיו? "אני אומר את האמת - הצעת החוק הזו, יותר מכל דבר אחר, מצביעה על חוסר הבנה עמוק לא רק בין פולין לבין היהודים, אלא, כפי שראינו, גם בין פולין לבין העולם כולו", הוא אומר בריאיון בערוץ הטלוויזיה של רידז'יק.
"ככל שתכחיש ככה אנשים יותר יחשדו שיש לך מה להסתיר"
מי מספר את "הסיפור האמיתי של פולין"? המכון לזיכרון לאומי נוסד, בין השאר, כדי להצביע על הסבל הגדול שסבלו הפולנים מידי הנאצים בזמן המלחמה ולהעצים את האתוס הפטריוטי של פולנים שנלחמו בנאצים. במכון הזה ניסחו את "חוק השואה" השנוי במחלוקת - וסגן ראש המכון, ד"ר מתאוש שפיטמה, מסביר את אחד הנימוקים לחוק: "יש לנו מידע על כך שבארה"ב, למשל, כששואלים את הסטודנטים מי היו הנאצים, לרוב שמים בראש או במקום השני לא את הגרמנים, אלא את הפולנים".
לגל העכור ששוטף את פולין יש לד"ר שפיטמה הסבר אחר: "ביחס לתגובות שהיו שליליות מאוד, מה שאתה מכנה אנטישמיות, לא החוק עצמו גרם לזה, אלא התגובה לחוק. כי תגובה נסערת כזאת לחוק, למשל הניסוח השגוי
של אחד הפוליטיקאים הישראלים שאמר שמחנות הריכוז היו פולניים, עורר התמרמרות עצומה. נכון שכאן בפולין הופיעו יותר אמירות אנטישמיות, אבל במקביל הופיעו יותר אמירות אנטי-פולניות בישראל".
אין הרבה יהודים פולנים ששרדו את השואה ונותרו לחיות בה. זושיה רדזיקובסקה היא אחת מהן: אביה נרצח באושוויץ, היא ואמה הסתתרו בכפר ושיקרו שהן נוצריות בזמן שפחדו מהשכנים בפולין. בתגובה לטענות תומכי החוק בפולין היא אומרת: "הם לא מבינים שאפשר להכחיש, אבל ככל שתכחיש ככה אנשים יותר יחשדו שיש לך מה להסתיר. במלחמה הפולנים היו מאוד שונים אחד מהשני, חלקם עזרו. לא יכולת לשרוד בלי עזרה, כי היינו צריכים מסמכים, היינו צריכים שמישהו ייתן לאימא שלי עבודה, וחלקם כמובן שנאו אותנו".
תומאש מיכלדו, מדריך סיורים במחנה ההשמדה באושוויץ-בירקנאו, למד עברית כדי להדריך תלמידים מישראל. "זה בלתי אפשרי לא להסביר גם שבעצם האסירים הראשונים כאן היו פולנים, אבל מצד שני רוב הזמן
מסבירים ומספרים על היהודים", הוא מספר. "אני לא מבין את זה שאנשים חושבים שזה מחנות פולנים, שהפולנים היו הצוות במחנות, את זה אני בכלל לא מבין". עם זאת הוא מודה: "היו מקרים שהשכנים עשו או רצחו, עשו ממש דברים לא טובים גם לניצולים ולמשפחות שלהם, אז אני מבין את הכעס. לפי דעתי, רוב הפולנים פשוט עמדו בצד - הם לא היו מבצעים, לא ניסו להציל, אלא פשוט עמדו בצד".
ביולי 1946 נפוצה בעיר קיילצה עלילת דם, ובעקבותיה תקף המון מוסת של תושבים בליווי שוטרים וחיילים את השכנים היהודים, פליטי שואה וניצולי מחנות ההשמדה שהתקבצו בעיר. מעל 42 יהודים נרצחו באכזריות, כ-80 נפצעו. אחרי ביקור באנדרטה לפוגרום, שהחל מטענה של ילד פולני שסיפר כי נחטף על ידי יהודים, קשה עוד יותר להאמין שבעת האחרונה, לפתע, שרת החינוך הפולנית עוד הטילה ספק באחריות של אזרחים פולנים לפוגרום הזה.
"אני תמיד מספרת את אותו הסיפור, כי זה הסיפור שלי ואף אחד לא יכול לומר לי מה לספר, כי זאת האמת", מסכמת הניצולה זושיה שמתעקשהת להמשיך ולהרצות. "אני עברתי את היטלר וסטלין, אז אני לא פוחדת".