הנשיא המכהן או המועמד הקיצוני: 55 מיליון בעלי זכות בחירה באירן יעשו מחר (שישי) את דרכם לקלפיות שיפוזרו ברחבי המדינה ויכריעו מי יעמוד בראש הרפובליקה האסלאמית ב-4 השנים הבאות. מדובר בבחירות שעלולות להוביל להתפתחויות דרמטיות לעתיד המדינה, האזור והיחסים של אירן עם המערב.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו 

באופן רשמי ישנם 5 מועמדים המבקשים לשאת במשרה הרמה של נשיא אירן, אולם רק לשניים מהם יש סיכוי ממשי להיבחר או להמשיך בתפקיד: הנשיא המכהן חסן רוחאני שנבחר לראשונה לפני 4 שנים ונחשב למתון יחסית וזוכה לתמיכת הצעירים והמתונים או מי שמבקש לרשת אותו, איברהים ראיסי הקיצוני, מועמדו של המנהיג העליון עלי חמינאי.

חמינאי (צילום: הטלוויזיה האירנית)
המנהיג שקובע באמת. חמינאי | צילום: הטלוויזיה האירנית



ראיסי, שנחשב למקורב למדי לצמרת השלטון של משמרות המהפכה, הוא מועמד שמרן וקיצוני במיוחד שאף מוכר בכינויו "התליין", זאת עקב כך ששלח בשנת 1988 אלפי אסירים פוליטיים באירן לגרדום. שמו אף עלה בעבר כזה המועמד להחליף את חמינאי בתפקיד המנהיג העליון לאחר מותו. ראיסי אף הטיל ספק ביעילות הסכם הגרעין שהושג בין אירן למערב.

הליך הבחירות באירן: דמוקרטי לכאורה

שיטת הממשל באירן היא שילוב של תיאוקרטיה, דיקטטורה ודמוקרטיה. הנשיא האירני והפרלמנט - המג'לס, נבחרים על ידי הציבור, אבל המנהיג העליון - מי שהמילה שלו היא המילה האחרונה במדינה והוא מנהיג דתי שיעי במקביל לאחריות האזרחית, הוא איש דת - האייתוללה עלי חמינאי.

הבחירות מחר הן למעשה הסיבוב הראשון בתהליך, כיוון שאם אף מועמד לא יקבל יותר מ50%- מהקולות, ייערך סיבוב נוסף ומכריע שבוע לאחר מכן, ב-26 במאי. כך או כך - הבחירות לנשיאות הן הליך דמוקרטי לכאורה, כיוון שרק המנהיג העליון הוא זה הקובע את זהותם של המועמדים ופוסל כל מי שמבקש לשנות דבר מה במדינה. סעיף נוסף ומעורר מחלוקת הוא שלנשיאות יכולים להתמודד רק גברים.

בוחרים באירן ב-2013 (צילום: רויטרס)
בוחרים באירן ב-2013 | צילום: רויטרס

מועמדים רבים שמבקשים לערוך רפורמות באירן לא רשאים להציג את עצמם כמועמדים. כוחו של הנשיא נובע מהיכולות שלו למנות אלפי אנשי ממשל ויש לו בסיס כוח משפיע במדיניות החוץ והפנים. למשל, את עסקת הגרעין עם המערב בנה הנשיא רוחאני , לא תמיד בהתאם לדעת המנהיג העליון, אולם באישורו.

במידה ורוחאני יבחר לכהונה נוספת, אירן תמשיך בכיוון שאליו היא הולכת בשנים האחרונות - כזה הפתוח יותר למערב. בחירה של מועמד שמרן יותר, עלולה לבלום את התהליך שהחל בעסקת הגרעין ולקטוע את הקשרים שאירן יוצרת עם הקהילה הבינלאומית.