באחד המקומות האחרונים שהייתם מצפים למצוא אותן, בלב הבירה המצרית, קבוצת נשים הקימה את "מועדון הרוכבות של מצרים". בכל סוף שבוע הן נפגשות במרכז קהיר, ברובע זמאלק, משוות, מודדות ויוצאות לרכב.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
לדעתן, זו התשובה הראויה לכל מי שיש לו דעות קדומות על מקומה של האישה. בלי טרחנות, הן מוצאות את המקום שלהן מאחורי הכידון, על מנוע אופנוע רועם.
במהלך ימי העבודה, האופנוע פשוט חוסך להן זמן בפקקים של קהיר. אחת מהן, סולאף אל הדארי, מספרת כי "עבורי, הרכיבה הפכה דרך חיים. זה קל יותר על הכבישים, להתמודד עם התנועה, זה חוסך זמן. במקום להיות תקועה בפקק, אני יכולה לתמרן בין המכוניות והדרך שלי נוחה יותר".
דינה וואסף, שרוכבת כבר 7 שנים על אופנוע כבד, מספרת על התגובות המשונות ברחוב. "יש אנשים שלא מוכנים לזה, יש כאלה שמתלהבים מידי, יש אנשים שחושבים שאנחנו רוכבות על אופנועים כי אנחנו עקשניות", טוענת וואסף. "הם טועים, אנחנו רוכבות כי אנחנו אוהבות אופנועים, בגלל התחושות שאנחנו מרגישות בזמן הרכיבה, כשהשיער עף ברוח בכביש הפתוח, זה משמח אותנו, זה מה שאנחנו אוהבות".
אינדגי ר'אטס, יו"ר נשות "ההארלי" המצריות, אומרת כי היא לא חושבת שזה מוזר. "נשים יכולות לעשות הכל, אני לא מבינה למה זה חריג", אומרת ר'אטס. "אולי זה כי האופנועים גדולים, כולם חושבים שצריכים גבר שרירי כדי לרכב עליהם. זה לא נכון, אני לא אדם גדול בכלל ואני רוכבת על אופנועים מאוד כבדים, הכל נמצא בשיווי משקל, אני חושבת שנשים צריכות להיכנס לעולם הזה רק אם יש להן תשוקה אמתית לנושא. לא רק כדי להוכיח את עוצמה או להוכיח שהן יכולות לעשות משהו של גברים".