בקרוב יישלחו אלפי מהגרים ומבקשי מקלט מישראל לרואנדה. נפגשנו עם כמה מהאריתראים שכבר עזבו מרצון והגיעו לרואנדה מישראל, לבדוק מה מצבם, ומה מחכה לחבריהם שבקרוב יצטרפו.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
כשמנסים להבין את הנעשה ברואנדה, המציאות עשויה לתעתע. קיגאלי הבירה היא עיר בעלת שני פנים: מצד אחד חדישה, מערבית. הכלכלה בצמיחה, הפשיעה נמוכה והשלטון יציב. כשמטיילים ברחובות המרכזיים אי אפשר שלא להתפעל ממה שקרה כאן ב-20 שנה האחרונות, מאז רצח העם.
אך כמו בתיאטרון, לעיר יש גם את האזור ש"מאחורי הקלעים". לשכונות העניות יגיעו כנראה האזרחים האריתראים והסודנים שיצאו מישראל. בניגוד למרכז קיגאלי הנוצץ, בשכונות הללו חיי העוני קשים מאוד. המאבק על הפרנסה גדול, גם מול פליטים נוספים שהגיעו בהמוניהם מהמדינות השכנות.
ברואנדה האנשים החדשים שיגיעו מישראל נמצאים כל הזמן בכותרות ובשיח בשווקים. "שמעתי עליהם, שמעתי שהם התבקשו לעזוב את המדינה", מספר חסן, מורה. "אנחנו מרחמים עליהם".
קשה להאמין שבמדינה שבה כמעט 40% מהצעירים הם חסרי עבודה יהיה מי שישמח לקבל עוד אלפי מהגרים ממקום אחר. אך נראה שבכל זאת, במדינה שתושביה חוו הרבה, יש מידת חמלה גם כלפי החדשים. "הרבה אנשים גדלו בגולה, הרבה גדלו בכפרי מהגרים, אנחנו מבינים את האימה בלגור בגלות", מסביר עיתונאי מקומי.
"פשוט מנסה לשרוד בחיים"
בפועל, ההערכות הן שברואנדה נשארו רק כ-20 עוזבים מרצון, אולי מעט יותר. רק בחודש ינואר היגרו לכאן מישראל 55 אנשים, והעדויות מספרות שהם לא קיבלו מסמכים ונאלצו לצאת למדינות אחרות.
"אין לי עבודה, אין לי כסף, אין לי מסמכים או תעודות. אני פשוט מנסה לשרוד בחיים", סיפר לנו מוסי, שנמצא ברואנדה כבר 3 שנים. כשהודיעו לו בישראל שהוא צריך להיכנס למתקן חולות הוא בחר לעזוב מרצון. "חשבתי שיהיה לי טוב יותר, אבל רע לי ברואנדה".
כשדנים בסוגיית מבקשי המקלט בישראל, חשוב לעשות זאת בכלים מדויקים. הפליטים שיגיעו לכאן לא צועדים אל מותם, אבל הם צועדים בהחלט לחיים קשים. סביר להניח שיהיו עניים, לא בטוח שבביתם יהיו מים זורמים. אין ספק שרבים ניסו וינסו לצאת מכאן לאירופה, במסע דרך המדבר והים שיסכן את חייהם, בניסיון להשיג חיים טובים יותר.