הם יוצאים לרחובות בהמוניהם וסופגים אבידות ומכות קשות, אבל העם המצרי עשה השבוע מהפכה במו ידיו. התמונות המדהימות שלא מפסיקות לזרום ממצרים ממחישות את גודל השעה שבה אנו נמצאים: אנו צופים במציאות חדשה בהתהוות ובאירוע שעוד ייכתב בספרי ההיסטוריה: המהפכה המצרית.
למרות החשש הטבעי כאן בישראל מפני מדינה איסלאמית נוסח אירן פה ליד הגבול בדרום, קשה שלא להתרגש ולהזדהות עם המיליונים הדורשים את חירותם ומחליפים במו ידיהם את הרודן ששלט בהם במשך 30 שנה.
זה התחיל מ-90 אלף גולשים שחתמו על עצומה בפייסבוק. ביומיים הראשונים ראינו בעיקר את עוצמתם של כוחות ביטחון הפנים והמשטרה, שהיכו במפגינים ללא רחם באלות, כדורי גומי, גז מדמיע וזרנוקי מים. אבל זה לא עזר.
המחאה הלכה והתרחבה. האלפים הפכו לעשרות אלפים. הרבבות הפכו למאות אלפים, ומשם למיליונים שהציפו את ערי מצרים, ובעיקר את הסמל הגדול ביותר של המהפכה הזו - כיכר תחריר בקהיר - בדרישה: תנו לנו את ראשו של מובארק.
כשמובארק נתן את הפקודה לצבא להיכנס לערים, אחרי יומיים עקובים מדם במיוחד בהובלת כוחות ביטחון הפנים האלימים, העולם עצר את נשימתו. אלא שהצבא לא פתח באש לעבר המפגינים. הרי אחיהם של החיילים בטנקים הם אותם אזרחים קשיי יום שיצאו להפגין. כאן, אולי, הוכרעה הכף לטובת העם ונגד השליט.
המנהיג המצרי הבין שהעם רוצה שינוי, חש בלחץ הודיע לאחר 30 שנות כהונה: "אני לא מתכוון לרוץ פעם נוספת לנשיאות". אך גם זה לא הצליח להשקיט את המהומות. במאמץ אחרון הוא שלח לרחובות קהיר כנופיות של בריונים אלימים, רכובים על סוסים וגמלים, ובידיהם אלות וסכינים. ההפגנות הפכו לעימותים באבנים, על סף מלחמת אזרחים.
אפילו זה לא עזר למובארק. ההמונים ניצחו את הבריונים ששלחו אנשיו של הנשיא, וגם היום הם מצהירים: אנחנו רוצים את ראשו של הרודן, לא בעוד שבעה חודשים אלא עכשיו. ואם אפשר - בהוצאה פומבית להורג.
עדיין לא ברור איך זה ייגמר, אם מובארק יפרוש היום, מחר, בשבוע הבא או בספטמבר, אבל מה שבטוח: המשחק הזה נגמר. העם ניצח את הרודן, האזרחים השיגו את חירותם. לפחות בינתיים. ככה זה במזרח התיכון.
רוצים לקבל עדכונים שוטפים על מה שקורה במצרים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מיוחד: כל העדכונים על המהפכה במצרים