צעירה פלסטינית שיצאה לפני כשבע שנים לבצע פיגוע בראשון לציון, כשחגורת נפץ לגופה, אומרת היום בגלוי: התחרטתי ברגע האחרון, כשתינוק ישראלי שכוב בעגלה חלף על פניי. השבוע, ימים ספורים לאחר ששוחררה מבית הכלא בישראל, החליטה לספר את סיפורה לכיפאח זאבון, כתב העיתון הערבי הפופולרי "א-שרק אל-אווסאט", היוצא לאור בלונדון.
ערין שעיבאת, צעירה פלסטינית מבית לחם, קיבלה על עצמה לפני שבע שנים משימה מראשי הזרוע הצבאית של הפת"ח, "גדודי חללי אל-אקצא": לצאת לפיגוע התאבדות בראשון לציון. ערין הייתה חברה פעילה בזרוע הצבאית שהובילה באותם הימים את פעולות הטרור מול ישראל. הארגון הפסיק בשנתיים האחרונות את הפעולות החמושות בהוראה ישירה מיו"ר הרשות אבו מאזן, כחלק מההבנות עם ראש הממשלה אהוד אולמרט.
ואולי עוד לפני ראשית סיפורה של ערין, כדאי לציין את סופו: הפיגוע בראשון לציון אכן יצא בסופו של דבר אל הפועל. היא אולי קיבלה "רגליים קרות", אבל מחבל נוסף של הארגון, עיסא בדיר, שיצא עם ערין לפיגוע - פוצץ עצמו בסופו של דבר בכניסה לגן העיר במדרחוב בראשון לציון. תושבי העיר גארי טאוז'ניאנסקי, בן 65 ואלמר דזיבריאלוב בן 16 נהרגו בפיגוע. 25 בני אדם נוספים נפצעו. ב"גדודי חללי אל-אקצא" לקחו אחריות ואמרו כי הפיגוע בא בתגובה לחיסולו של בכיר הארגון מוחמד א-טיטי, יום קודם לכן.
"ידעתי שאתפרק לחלקים"
ערין יושבת בביתה שבבית לחם, ובעיניים מושפלות אומרת: "יצאתי מביתי כשחגורת חבלה לגופי. ידעתי שאתפרק לחלקים". על פרטי ההיערכות לפיגוע היא מוותרת, ולא נכנסת גם לפרטים הטכניים כמו סוגיית אופן ההגעה לראשון לציון. אפשר רק להניח שעצם היותה אישה, סייע לה עד מאוד במעבר המחסום הצה"לי.
שקט ארוך שורר בחדר ברגע שמבקש הכתב מערין לשחזר את אותם רגעים. "ההחלטה לוותר על הפעולה התקבלה בתוך מספר שניות", ערין מתארת את שחוותה באותם הרגעים. "בעודי צועדת, חלפה על פניי אמא ישראלית שהובילה עגלת תינוק. באותו הרגע חלפו על פניי כל חיי. קפאתי במקום. שאלתי את עצמי עשרות שאלות. השאלה המרכזית שעלתה היא - האם יש לי את הזכות להרוג את התינוק הזה או כל אדם אחר?"
היא ממשיכה ומספרת כי גם גורמים נוספים השפיעו על החלטתה. "חשבתי לעצמי - אם אהרוג חפים מפשע, בעצם אהיה כמו הישראלים", אמרה. "התינוק הזה שחלף על פניי יכול היה להיות גם נוצרי או מוסלמי - פשוט לא יכולתי להרוג אותו".
"פחדנית, אין לך את הזכות לחזור בך"
ערין חושפת גם פרטים יוצאי דופן, יש לומר, על האופן בו קיבלו את החלטתה ב"גדודי חללי אל-אקצא": "אחרי חצי שעה הודעתי לאחראים שאני לא מתכוונת לעשות זאת. הם אמרו לי חד משמעית שבחרתי בדרך שאין ממנה חזרה. 'אין לך את הזכות לחזור בך', הם טענו ואף כינו אותי 'פחדנית'".
אבל ערין, ככל הנראה, הייתה נחושה. "הדגשתי בפניהם שמדובר בהחלטה אישית שלי", שיחזרה. "הם הגבירו את הלחץ להמשיך במבצע כשם שתוכנן - מה ששכנע אותי עוד יותר לחזור בי".
מעדותה עולה כי גם המחבל השני שהצטרף אליה השמיע את אותם הקולות. "ניגשתי לעיסא ואמרתי לו שאני חוזרת", סיפרה. "הוא אמר לי שגם הוא החליט כך. הסכמנו יחד על הנושא, והוא אף אמר לי שהוא זקוק ליומיים מנוחה ואז הבטיח לשוב לבית לחם". לאחר שנפרדו דרכיהם, מספרת ערין על ההפתעה: "חזרתי הביתה אחרי שלוש שעות, ונדהמתי לשמוע שעיסא בסופו של דבר ביצע את הפעולה. ככל הנראה שהלחצים שהפעילו עליו השפיעו".
לא חלפו שישה ימים, ואנשי השב"כ הגיעו לביתה של ערין ועצרו אותה. לאחר 30 שעות חקירה רצופות, היא נשברת ומודה במיוחס לה. בית המשפט גזר עליה שלוש שנות מאסר, אליהן נוספות ארבע שנים נוספות בשל המשך הקשר שלה עם פעילי "גדודי חללי אל-אקצא".
רוצה להיות פעילת שלום
מי שקורא את "עדותה" המפורטת של ערין, מבין במהרה שההתחבטויות הכבדות רגעים לפני הלחיצה על כפתור הפעלת המטען היו רק ניצנים ראשונים של שינוי באישיותה. "למדתי הרבה מאוד דברים בכלא הישראלי", היא מספרת. "למדתי יותר ממה שהייתי לומדת בכל מקום אחר. למדתי להתחלק עם אחרים בכל ופיתחתי את היכולת לקבל החלטות ולקחת אחריות על המעשים שלי".
אך נראה כי השינוי המהותי ביותר בערין הוא דווקא בהסתכלות על הצד השני. "כשנכנסתי לכלא לא האמנתי בדיאלוג עם הישראלים", היא אומרת. "היום אני מאמינה מאוד וחושבת שכל העם הפלסטיני צריך להאמין בדיאלוג". המפתיע בדבריה, הוא כוונותיה לעתיד: "אני רוצה להיות פעילת שלום ולדבר עם הישראלים על מנת לקבל את זכויותיי בחזרה. אני מאמינה שהדבר יכול להתבצע אך ורק באמצעות משא ומתן".
קולות מסוג אלו שמשמיעה ערין זוכים לסיקור רק לעיתים רחוקות בתקשורת הערבית. עם זאת, וחרף העובדה שסיפורה יוצא דופן בפן האישי, אין להתעלם מהרוחות האחרות המנשבות בתקופה האחרונה בגדה המערבית. המחוות לממשל אבו מאזן והחזרת האמון באנשיו ובמנגנוני הביטחון שלו מעלים לא מעט חיוכים ביהודה ושומרון.
חג המולד האחרון הזכיר לרבים בבית לחם את חגיגות המילניום והתיירים שוב מגיעים לקנות מזכרות. בישראל מרוצים מהירידה החדה בפעולות הטרור היוצאות לפועל משטחי הגדה המערבית. התקווה היחידה היא שהסימנים המעודדים הללו יביאו בסופו של דבר, גם להסכם.