ביוני 2000 מונה ד"ר בשאר אל-אסד לנשיאה של סוריה, זמן קצר לאחר מותו של אביו חאפז. מינויו לתפקיד של הבן הצעיר שהעביר את מרבית שנותיו הרחק מאור הזרקורים, העלה תהיות רבות באשר ליכולתו להיכנס לנעליים הגדולות שהותיר אביו, לצד תקוות כי אחרי שנים רבות, רופא העיניים שלמד בלונדון יביא עמו בשורה חדשה ובצדה רפורמות רבות.
11 שנים חלפו, ובלב הסערה הפוקדת את סוריה בחודשים האחרונים, עולה השאלה כיצד הצליח אסד להמשיך לשלוט במדינה ביד רמה, מבלי לשנות באופן משמעותי את המציאות היומיומית בסוריה. שני גורמים מרכזיים עונים לשאלה הזו: האחד - הגווארדיה הוותיקה מימי שלטון אביו, המקיפה את אסד מימיו הראשונים בתפקיד ועד היום; השני - הברית האסטרטגית האיתנה עם אירן.
אך בימים בהם הרוחות סוערות והעתיד לא ידוע, תהיות רבות עולות בדבר אותם "גורמים" שסייעו לאסד להגיע עד הלום. למעשה, שני הגורמים הללו הפכו במידה מסוימת ל"מקלות בגלגלים" בתהליך ההוצאה מהבוץ של הממשל הסורי בימים אלו:
שר החוץ המיתולוגי ומי שמכהן היום כסגן הנשיא, פארוק א-שרע, ושר החוץ הנוכחי של סוריה ווליד אל-מועלם מצטיירים כ"סמלי המשטר הישן של חאפז" ומתנגדים לרפורמות. אסד עצמו חש כלפיהם גם מחויבות אישית, כגמול על שנותיו הראשונות בתפקיד, אותן צלח בין השאר בזכותם; ולמרות הסיוע האירני המאסיבי לכוחות הסוריים בדיכוי המהומות ברחובות - תדמיתה של סוריה, כמי שבוחרת להיעזר ב"מנהיגת ציר הרשע" נפגע עוד יותר. אך גם על הברית עם אירן, כך נראה, לא בטוח שאסד יוכל להתנתק גם אם ירצה. כשברקע הדיווחים על מחלוקות בין טורקיה לאירן בכל הנוגע לאופן הפעולה בעניין הסורי, אמר השבוע דובר משרד החוץ האירני ראמין מהמנפרסט: "אם יהיה עלינו לבחור בין טורקיה לסוריה - נבחר ללא ספק בסוריה".
"מצבי טוב משל מובארק"
בריאיון שהעניק לעיתון "וול סטריט ג'ורנל" בחודש ינואר השנה, זמן קצר לפני פרוץ המהומות במדינתו, התרווח נשיא סוריה בכיסאו כשנשאל על המהומות במצרים. "מצבי טוב מזה של מובארק", אמר אסד. "סוריה יציבה, בגלל שהיא קשובה לאמונות העם". כבר אז הדגיש אסד כי הוא מתכוון לבצע רפורמות, אך הדגיש כי הדבר לא ייעשה "במהירות ובצורה חדה".
חודש בלבד חלף וגל המחאה הראשון צץ בבירת חבל החוראן דרעא. במה שנראה מרד נקודתי של תושבים עניים ומתוסכלים מקשיי היומיום, הפך במהרה לצונאמי מחאתי ששוטף את רחובות סוריה. יותר מכל - הפחד מהרשויות נעלם: כבר לא רק קריאות וסיסמאות נגד הנשיא ובני משפחתו, כי אם פגיעה פיזית במוסדות ובסמלי הממשל.
בשונה ממצרים - הצבא הסורי יורה. בקהיר סילקה המועצה הצבאית העליונה את מובארק כדי לשמור על המשטר גם אם זה בלעדיו, אך בדמשק התמונה אחרת. בינתיים. אסד נתמך על ידי הרוב המכריע במערכת הצבאית, חרף הדיווחים על עריקות של חיילים המסרבים פקודה. אך מרכיב נוסף בנוסחת ההישרדות של אסד, הוא מעמד הביניים - שהמחאה עדיין לא הפכה למנת חלקו ובמידה מסוימת רואה אינטרס בהישרדותו של משטר אסד. הערים בהן מתרכז מרבית מעמד הביניים הן הבירה דמשק וחלב, וכל עוד הפגנות מחאה משמעותיות אינן נצפות בערים הללו, קשה לראות כיצד משטרו של אסד נופל.
האריה המיילל
נשיא סוריה כבר נאם שלוש פעמים מאז פרוץ גל המחאה, אך אף אחד מהנאומים לא סיפק בשורה של ממש. בכולם דיבר על רפורמות, אך המפגינים ממשיכים לטעון כי הצהרותיו כלליות ולא נתחמות בפרקי זמן הגיוניים בהם ניתן יהיה לראות את השינוי המיוחל. מה גם, שהמחאה חצתה מזמן את קו "הדרישה לשינוי" - ועברה לפסים אישיים: המפגינים רוצים בהסתלקותה של משפחת אסד. המוחים מוצאים דרכים יצירתיות להביע את דעתם על נאומיו של הנשיא בקריקטורות ובסרטוני וידאו מצויירים שעולים לרשת, בהם נראה אסד ("אריה" בערבית) כמלך החיות הניצב על במה, ובמקום לשאוג - מיילל.
עתידה של סוריה אינו ברור, אך קשה לראות את אסד שורד את המחאה ללא שינוי משמעותי בהתנהלות המדינה. רבים סבורים שהוא אינו מתכוון להמתין זמן רב, ונתמכים בדיווחים לא מאומתים לפיהם הוא מנהל מגעים חשאיים עם מספר מדינות על מנת לקבל מקלט, ולהימלט ברגע הנכון מסוריה עוד בטרם תופל הגיליוטינה על ראשו.
אך העתיד טומן בחובו גם "מימד ישראלי". הלחץ האמריקני והדרישה להתרחק מציר הרשע לא עמד בסתירה לתפיסה בוושינגטון, לפיה הדרך להשגת שלום באזור עוברת בדמשק. הסתלקות מיידית של המשטר העלאווי מהשלטון עלולה ליצור חלל אליו ייכנסו גורמים קיצוניים שלא יראו עוד בשקט לאורך הגבול כאינטרס עליון. מהבחינה הזו, אסד דווקא היה "נוח" לישראל: לא מנהל, אמנם, שיחות שלום - אך גם לא רוצה מלחמה.
רוצה לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
חיתוך מצב בעולם הערבי - סיקור מיוחד: