נראה שמעולם לא אהבו הפלסטינים יהודי בודד, כמו שאוהבים את אורי דיוויס, יהודי-ישראלי לשעבר שהתאסלם והצליח להתברג בשבוע שעבר לרשימת המועצה המהפכנית של הפת"ח. התגובות ברשת אמנם מעורבות, אך רובן בהחלט בעד היהודי שהתאסלם.
"זהו יהודי שוחר שלום, ומי ושסייע מאז ומעולם לסוגיה הפלסטינית", כותב הגולש פאדי בפורום חמאס בכבודו ובעצמו. "הוא סייר במספר רב של מדינות אירופאיות במטרה להביא להפסקת תמיכתן בישראל", מפגין פאדי בקיאות. "אורי מתנגד לציונים וקורא ליישם את זכות השיבה", כותב גולש אחר.
ואולם, מסתמן כי האהדה הרבה לה רוכשים לא מעט גולשים פלסטינים לדיוויס, לא באה משום מקום. היהודי שהתאסלם תועד לא אחת כמי שמצהיר הצהרות אנטי-ישראליות, וכמי שמכנה את קברניטי המדינה בתיאורים אותם שומעים רק מפיהם של ראשי הטרוריסטים הפלסטינים: את שר הביטחון אהוד ברק הוא כינה "רוצח", ואת ראש הממשלה לשעבר אריק שרון כינה "פושע מלחמה".
מייד אחרי הבחירות, בראיון לחדשות 2, קרא דיוויס למדינות העולם לפעול נגד ישראל. "יש להטיל סנקציות על ישראל - מנהיגיה רוצחים", אמר בראיון לסלימאן א-שאפעי, עוד בטרם ידע את תוצאות הבחירות למוסדות התנועה. היום, מתברר לו שייתכן והצהרותיו הן שהביאו אותו למקום בו הוא נמצא.
גימיק תקשורתי ותו לא?
והגולשים הפלסטינים ממשיכים להרעיף תשבחות: "האיש הזה מכובד יותר מאבו מאזן ומ(מוחמד) דחלאן", כותב גולש המכנה עצמו "אזרח ערבי". "באמצעות אנשים כמוהו נוכל לכונן את המדינה הדמוקרטית לה אנו שואפים", הוא מוסיף. "דיוויס מכריז על עצמו כמי שנולד ב-1943, עוד לפני שהמדינה הגזענית הוקמה - מה אנחנו צריכים יותר מזה?".
מועמדותו של דיוויס הייתה גימיק שמשך תשומת לב תקשורתית רבה בבחירות הפת"ח, מה שדווקא עשה רק טוב לאבו מאזן. אך שלא במפתיע, נראה כי לא קיימת תמימות דעים באשר לאישיותו ולסיפור חייו. "נו, בקצב הזה נתניהו יעמוד בקרוב בראשות הפת"ח", כתב אחד הגולשים בפורום פלסטיני. "אין הבדל גדול בינו, לדחלאן וליתר הציונים", כותב גולש אחר.
אפילו העובדה שהתאסלם, לא עוזרת לדיוויס. "הוא יהודי-פת"חאווי - והיתר פת"חאווים-יהודים", כותב גולש פלסטיני, ומוסיף: "כל אנשי הפת"ח יהודים".
בפת"ח של היום קשה להאמין שנוכל לראות את דיוויס גם עושה משהו - אדרבא ואדרבא אם תינתן לכך במה בתקשורת. כנראה שרק במוות הקליני בו מצויה התנועה, באמת יכול להתברג בשורותיה יהודי-ישראלי לשעבר, שהמיר את דתו. "אולי הגימיק", חושב לעצמו אבו מאזן, "יציל אותי".