מדי יום נמלטים אלפי פליטים ממוסול שבעירק, אחרי שהפכה לשדה קרב מרכזי בלחימה נגד דאע"ש ולאחד המקומות המסוכנים בעולם. בזמן שקולות ירי נשמעים ברחובות ופגזים נופלים ברחבי העיר, ראש ארגון UNICEF טוען כי הוא מנסה להשיב מעט "נורמליות" לחייהם של עשרות אלפי הפליטים בעיר. "העדיפות הראשונה שלנו היא לסייע לרפואת הילדים", אמר.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
כתבת רשת SKY ביקרה בכמה מהאזורים ששוחררו מידי הארגון הרצחני. אחרי שלוש שנות כיבוש אסלאמי קיצוני, היא פגשה את התושבים המספרים ששוב יש גישה לאינטרנט, הטלפונים הניידים חזרו, וכך גם הסיגריות - מותרות שהמדינה האסלאמית אסרה עליהן.
בצומת בגדד שבשולי העיר מצטופפים מדי יום 10-14 אלף איש ליד האוטובוסים, שלוקחים אותם למחנות הפליטים. "אני בורח מההפפצצות", אמר אחד מתושבי העיר כשבנו על כתפיו. הפליטים לוקחים עמם כל מה שהם רק יכולים, אך לפעמים הם נאלצים להשאיר מאחוריהם את היקר להם מכול. "איבדתי את בתי בת השבע, אישתי נורתה, גם אחי חוסל", סיפר אחד מתושבי העיר ."למה שאשאר? כל מה שיש לי זו החולצה שאני לובש".
"רוצים רק אוכל"
אנשי הצבא עומדים בסמוך לאוטובוסים ומחליטים מי מהפליטים יעלה ומי ישאר בעיר. סיפוריהם קורעי לב, ומציפים את הפחד להישאר מאחור ולמות בעיר. "הבית שלנו נפל לנו על הראש", סיפרו. "הבן שלי על סף רעב, אין כאן חלב, אין כלום". כשהם מגיעים למחנה הפליטים, הגברים מופרדים מהנשים, הם נלקחים לחקירה לוודא שלא יסתננו אנשי דאע"ש למחנה, שהפך לביתם של מאות אלפים.
סבלם של הפליטים לא מסתיים במחנות. גם כאן הם סובלים מקור ומרעב. "אין לנו כלום", נשמעות קריאות במחנה. "אנחנו רוצים אוכל, רק אוכל". כדי לשמור על הסדר, אנשי הצבא העירקי מאיימים לעשות שימוש בנשקם, אבל הפליטים כבר לא מתרגשים מהאיומים הללו.
אנשי הצבא העירקי מעבירים מדי יום בקשות סיוע למטה האו"ם. הם מצפים שמשם יגיעו המזון, האוהלים והתרופות. הם מקווים שהאו"ם יהיה זה שיעזור בהשבת החיים למסלול שגרתי כלשהו, ללא איומי הישרדות.