התחקיר שחושף את הכישלון בחיפושים אחר רון ארד: ישראל חטפה קצינים איראנים, התעלמה מאזהרות מודיעיניות וחיפשה במשך שנים במקום הלא נכון

החדשות בקצרה:

• ישראל התמקדה במשך עשרות שנים בחשד שאיראן מחזיקה ברון ארד, אף שהצטברו ראיות שהצביעו לכיוון אחר.
• ההערכה הרווחת כיום היא שארד מת ב-1988 בכפר נבי שית בלבנון, ומעולם לא הועבר לאיראן.
• לפי התחקיר, המוסד חטף ב-2006 גנרל איראני, חקר אותו על ארד ולאחר מכן הרג אותו.
• ב-2021 חטף המוסד גנרל איראני נוסף באמצעות אנשי מודיעין ישראלים שהתחזו למובילים בלב דמשק.
• ב-2016 הועברה לראש הממשלה הערכה נוספת שלפיה ארד מת ככל הנראה בלבנון.
• תחקיר משותף של איראן וחיזבאללה קבע כבר ב-2004 שארד מת ככל הנראה בנבי שית.
• החיפושים הישראליים מתמקדים כיום בלבנון ולא באיראן.

  ---

במשך עשרות שנים הייתה במערכת הביטחון הישראלית הנחת עבודה מרכזית בנוגע לגורלו של רון ארד: הנווט שנפל בשבי בלבנון ב-1986 הועבר בשלב כלשהו לידי איראן, או שלפחות המשטר בטהראן יודע מה עלה בגורלו. על בסיס ההערכה הזאת יצאה ישראל למבצעים חשאיים, חטפה בכירים איראנים, הפעילה לחצים מדיניים והשקיעה מאמצים מודיעיניים עצומים.

אלא שתחקיר נרחב של הניו יורק טיימס, המבוסס על ראיונות עם עשרות גורמים ישראליים, איראניים ואמריקניים, מציג תמונה אחרת לחלוטין. לפי התחקיר, לאורך השנים הצטברו בישראל הערכות מודיעיניות שלפיהן ארד מעולם לא הועבר לאיראן, וייתכן שמת כבר ב-1988 בכפר נבי שית שבלבנון. למרות זאת, גופי מודיעין המשיכו לפעול על בסיס החשד שטהראן מעורבת בפרשה.

התחקיר חושף לראשונה פרטים על שתי חטיפות של קצינים בכירים במשמרות המהפכה האיראניים, שבוצעו במסגרת החיפושים אחר ארד. אחת מהן הסתיימה, לפי גורמים אמריקניים, בהריגתו של הקצין שנחטף. בשני המקרים לא הצליחה ישראל להשיג מידע שהוביל לפתרון התעלומה.

חטיפת דיראני והעדות שהשפיעה על החיפושים

ב-1994 חטפו לוחמי צה"ל בלבנון את מוסטפא דיראני במסגרת מבצע "עוקץ ארסי", והעבירו אותו לישראל לחקירה.

דיראני סיפר שהחזיק בארד בבית בכפר נבי שית שבמזרח לבנון, תחת השגחת משפחה מקומית. לדבריו, באחד הלילות עזבו השומרים את הבית, ככל הנראה בעקבות פעילות צבאית ישראלית באזור, וכששבו גילו שארד נעלם.

החוקרים הישראלים לא האמינו לגרסתו. בהמשך, במהלך חקירות קשות, סיפר דיראני כי גורם איראני אמר לו שמשמרות המהפכה חטפו את ארד והעבירו אותו למחנה כליאה באיראן.

חלק מהגורמים בישראל ראו בעדותו הוכחה למעורבות האיראנית. אחרים הזהירו שמדובר במידע שהושג בכפייה ואינו אמין. עד היום, לפי התחקיר, לא נמצאה ראיה המאמתת את הטענה שארד הוחזק בכלא איראני.

איש המוסד רמי איגרא, שסבר כי דיראני שיקר בדבריו בניסיון לקבל כסף, העריך כבר אז שההסבר הסביר ביותר הוא שגורלו של ארד הוכרע בלבנון, אולי במהלך ניסיון בריחה או לאחר שהוצא להורג בידי שוביו. אולם החשד נגד איראן המשיך להוביל את החיפושים.

איראן וחיזבאללה חיפשו את ארד, ישראל ראתה בכך הוכחה לאשמתם

ב-2004, במסגרת מגעים לחילופי שבויים, הסכימה ישראל לשחרר אסיר לבנוני בכיר בתמורה לראיות גנטיות שיבהירו את גורלו. מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה פנה לאיראן בבקשת סיוע, וטהראן שלחה ללבנון את עבדאללה סאברי, מפקד במשמרות המהפכה שהכיר היטב את הזירה הלבנונית.

הבדיקה המשותפת של איראן וחיזבאללה הסתיימה בדוח חשאי שקבע כי ארד מת ככל הנראה ב-1988 בכפר נבי שית, וכי גופתו כנראה נקברה באזור.

לפי שלושה בכירים איראנים לשעבר, הממצאים נחשבו חשובים כל כך עד שנשיא איראן לשעבר, אכבר האשמי רפסנג'אני, שהיה מעורב בחיפושים, שלח אחד מילדיו לגרמניה כדי למסור אותם אישית.

גרהרד קונרד, איש מודיעין גרמני שסייע בתיווך, סיפר כי התרשם שאיראן וחיזבאללה ניסו באמת ובתמים למצוא את גופתו של ארד, בין היתר משום שידעו כי ישראל תהיה מוכנה לשלם מחיר גבוה תמורתה.

אלא שבישראל פירשו את המעורבות האיראנית אחרת. אנשי מודיעין תהו מדוע טהראן שולחת מפקד בכיר במשמרות המהפכה לסייע בחיפושים אם לא הייתה מעורבת מלכתחילה בהיעלמותו.

ב-2005 נכתב דוח מודיעיני ישראלי מרכזי שקבע כי ארד נחטף בידי משמרות המהפכה. ד"ר רז צימט, שהיה שותף לכתיבת הדוח, אמר כעת לניו יורק טיימס כי ההערכה הייתה ככל הנראה שגויה, ונבעה בין היתר מהנטייה הטבעית לייחס למשטר האיראני אחריות לכל אירוע.

החטיפה באיסטנבול שהסתיימה במוות

אחת החשיפות הדרמטיות ביותר בתחקיר נוגעת לגורלו של עלי רזא עסגרי, גנרל בכוח קודס של משמרות המהפכה, שכיהן גם כסגן שר ההגנה האיראני.

עסגרי היה מוכר למודיעין הישראלי במשך שנים. היו לו קשרים הדוקים עם בכירי חיזבאללה, והוא הגיע ללבנון זמן קצר לאחר היעלמותו של ארד.

בדצמבר 2006 טס עסגרי לאיסטנבול והתאכסן במלון בעיר. משם נעלם, וגורלו הפך לאחת התעלומות הגדולות בעולם המודיעין.

ישראל הכחישה לאורך השנים כל מעורבות בהיעלמותו. אלא שלפי הניו יורק טיימס, שלושה בכירים אמריקנים לשעבר שעבדו צמוד לישראל מסרו כי אנשי מוסד חטפו את עסגרי, חקרו אותו במשך שבועות ולאחר מכן הרגו אותו.

אחד הבכירים סיפר כי עסגרי נחקר על סיפונה של ספינה וגופתו הושלכה לים השחור. לדבריו, החוקרים ניסו לברר אם היה מעורב בהיעלמות ארד, אך לא מצאו כל קשר.

רעייתו של עסגרי, זיבה אחמדי, סיפרה כי חוקרים איראנים מסרו לה שאנשי מודיעין ישראלים נכנסו לחדרו במלון, סיממו אותו וחטפו אותו. לדבריה, כלי הרכב ששימש בחטיפה אותר נטוש סמוך לים השחור.

האזהרות שלא שינו את הכיוון

לפי התחקיר, עוד לפני היעלמות עסגרי היו במערכת הביטחון הישראלית גורמים שסברו שהחיפוש אחר ארד באיראן שגוי.

ב-2006 הורה ראש השב"כ דאז, יובל דיסקין, לבצע בדיקה מקיפה של כל המידע שנאסף בפרשה. צוות החוקרים בחן מחדש את המקורות, את אמינותם ואת הדרך שבה הושג המידע.

דיסקין סיפר לניו יורק טיימס כי המסקנה הייתה חד-משמעית: כל הדיווחים והניתוחים שלפיהם ארד הועבר לאיראן התבססו על טעויות חמורות בפענוח המודיעין או על מידע שגוי ולא אמין.

הצוות הגיע למסקנה שארד ככל הנראה מעולם לא הוחזק בידי חיזבאללה או משמרות המהפכה, וכי התשובה להיעלמותו נמצאת ככל הנראה בנבי שית.

אלא שלדברי דיסקין, הדוח כמעט שלא השפיע על מקבלי ההחלטות.

כעשור לאחר מכן הגיע למסקנה דומה גם אבי כאלו, שעמד בראש מערך השבויים והנעדרים בצה"ל. הוא בחן שנים של מידע מודיעיני והעריך שארד מת ככל הנראה ב-1988 בנבי שית, ומעולם לא הועבר לאיראן.

כאלו סיפר כי הגיש את מסקנותיו לראש הממשלה בנימין נתניהו בסוף 2016, ואף המליץ למקד את המשך החיפושים בכפר הלבנוני. לדבריו, הבהיר לאנשי המודיעין שחטיפת איראנים לא תפתור את התעלומה.

החטיפה בדמשק: קצין איראני בתוך ארגז מקרר

למרות האזהרות, בספטמבר 2021 ביצע המוסד מבצע חטיפה נוסף, הפעם בלב דמשק.

היעד היה עבדאללה סאברי, אותו מפקד במשמרות המהפכה שסייע לחיזבאללה בחיפושים אחר ארד ב-2004.

לפי התחקיר, אנשי מודיעין ישראלים התחזו למובילים והצליחו לעבור מחסומים ביטחוניים ברובע הדיפלומטי היוקרתי בבירת סוריה, סמוך לשגרירות האיראנית.

כאשר סאברי יצא לריצת בוקר, שני אנשים שנשאו ארגז גדול של מקרר התנפלו עליו, ריסנו וסיממו אותו, כיסו אותו בארגז והכניסו אותו לרכב מסחרי לבן. סאברי הועבר לישראל ונחקר במשך תקופה ממושכת. לדברי בכירים איראנים המקורבים אליו, החוקרים שאלו אותו אך ורק על רון ארד.

גם הפעם לא הושגה פריצת דרך. בתום החקירה הושלך סאברי, כשהוא מטושטש, ברחוב ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. בהמשך טען שעבר עינויים.

ראש המוסד דאז, דדי ברנע, אישר באותה תקופה כי אישר מבצע להשגת מידע על ארד, ותיאר אותו כמבצע אמיץ ונועז, אך גם ככישלון.

החיפושים חוזרים לנבי שית

לאחר המבצע הכושל בדמשק החלה להתבסס במוסד ההבנה שיש לבחון מחדש את כל הנחות העבודה בפרשה.

לפי התחקיר, ההערכה הרווחת כיום בקרב גורמים המעורבים בחיפושים היא שארד מעולם לא הוחזק באיראן, וכי טהראן לא הייתה מעורבת בהיעלמותו. מידע שנאסף במהלך המלחמות האחרונות של ישראל עם איראן וחיזבאללה חיזק את המסקנה הזאת.

החיפושים התמקדו מחדש בכפר נבי שית, שבו הוחזק ארד בשנות השמונים. בדצמבר האחרון נעלם אחמד שוכר, איש ביטחון לבנוני לשעבר שנחשד כמי שעשוי לדעת מה עלה בגורלו של ארד. לפי גורמים לבנוניים, הוא יצא מביתו לפגישה שנראתה לו כעסקה עסקית, ומאז נעלמו עקבותיו. גורמים בלבנון מאמינים שנחטף בידי סוכנים ישראלים, אך גורלו אינו ידוע.

גורמים ישראלים אמרו לעיתון כי אחת ההערכות המרכזיות כיום היא שארד הוצא להורג בנקמה על מות אחיו של שוכר, שנהרג בקרב עם כוחות ישראליים ב-1988. אחייניתו של שוכר הכחישה שלדודה היה קשר כלשהו לארד.

כמה חודשים לאחר היעלמות שוכר פשטו כוחות ישראליים על נבי שית, במהלך עימות קשה עם חיזבאללה שבו נהרגו ונפצעו עשרות לבנונים.

הכוחות חיפשו את שרידיו של ארד בבית קברות מקומי ואף פתחו קבר, אך לא מצאו דבר. לפי גורמים ישראליים, החיפושים נמשכים, כשהמוקד עבר כעת מאיראן ללבנון.

"זה היה עיוורון קולקטיבי", אמר כאלו על ההתעקשות רבת השנים לייחס לאיראן אחריות להיעלמות. לדבריו, ישראל הייתה צריכה לחפש בנבי שית כבר לפני 20 שנה.

"היינו צריכים להגיע לשם לפני 20 שנה. זה היה כישלון", אמר. "לא הצלחנו להשתחרר מהנרטיב שאיראן הייתה מעורבת. לא הצלחנו להפריד את רון ארד מהאיום האיראני".