הצלב האדום לא ביקר את החטופים בשבי חמאס – וכעת נשיאת הארגון מודה: "יכולנו להציל הרבה יותר חיים"

נשיאת הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום, מיריאנה ספוליאריץ', התייחסה היום (שבת) בריאיון מצולם ל"ניו יורק טיימס" לאחת הסוגיות שעוררו ביקורת קשה כלפי הארגון במהלך המלחמה בעזה: היעדר הגישה לחטופים הישראלים שהוחזקו בידי ארגון הטרור חמאס. ספוליאריץ' נשאלה מדוע ארגון שתפקידו להגן על בני אדם המוחזקים בשבי לא הצליח לבקר את החטופים, גם לנוכח העדויות הקשות על התנאים שבהם הוחזקו. בתשובתה הסבירה את הקשיים שעמדו בפני הארגון, אך גם הביעה ביקורת על התנהלות המשא ומתן לשחרורם והודתה כי הפעלת לחץ מוקדם יותר הייתה עשויה להציל חיים רבים.

בריאיון שקיימה, הוצגה לספוליאריץ' שאלה ישירה: "האם לצלב האדום הייתה גישה לחטופים בזמן שהוחזקו בשבי? הרי היו סיפורים מזעזעים על תנאי השבי שלהם, ואחד מתפקידיכם המרכזיים הוא להבטיח שעצורים ואסירים זוכים ליחס הולם".

ספוליאריץ' הנידה בראשה לשלילה. "ביקור אצל חטופים הוא עניין מורכב הרבה יותר מהשבתם", השיבה. "לדעתי, היה צריך לשחרר אותם ללא תנאים כבר ביום הראשון. אבל זו לא המציאות שבה אנחנו פועלים, ולכן עלינו להשתמש בכלים העומדים לרשותנו".

בתשובתה לא פירטה אילו צעדים נקט הצלב האדום בניסיון לקבל גישה לחטופים, ולא הציגה הסבר מפורט מדוע ניסיונות כאלה לא הביאו לביקורים בפועל. במקום זאת, היא התמקדה בקושי הכרוך בטיפול במקרי חטיפה ובחשיבות של השבת החטופים במהירות האפשרית.

"אין דבר מורכב יותר, ובמידה מסוימת גם אכזרי יותר, מלקיחת חטופים", אמרה. לדבריה, גם אנשי הצלב האדום עצמם נקלעים לעיתים למצבים דומים, ולכן הארגון מכיר מקרוב את הצורך לפעול לשחרור חטופים במהירות האפשרית.

"היה צריך להפעיל לחץ מוקדם יותר. יכולנו להציל הרבה יותר חיים"

אלא שבהמשך התשובה השמיעה נשיאת הצלב האדום אמירה משמעותית במיוחד, כשמתחה ביקורת על העיתוי שבו הופעל לחץ במסגרת המגעים להשבת החטופים. לדבריה, ההתמשכות של המשא ומתן הפכה את המשימה למורכבת יותר, ובדיעבד ייתכן שהיה אפשר למנוע אובדן חיים.

"המטרה חייבת תמיד להיות השבת החטופים", הדגישה. "ככל שהזמן חולף, כך המשימה נעשית מורכבת יותר. אני אישית סבורה שהיה צריך להפעיל לחץ מוקדם יותר במשא ומתן. יכולנו להציל יותר חיים, הרבה יותר חיים".

מדובר באמירה חריגה מצד מי שעומדת בראש הארגון שהיה מעורב בהעברת החטופים ששוחררו משבי חמאס, אך לא הצליח להגיע אליהם במהלך תקופת השבי כדי לעמוד על מצבם ותנאי החזקתם. עם זאת, ספוליאריץ' לא הבהירה מי בדיוק היה צריך להפעיל את הלחץ שעליו דיברה, ולא ייחסה במפורש לצלב האדום עצמו אחריות להזדמנויות שהוחמצו.

בהמשך חשפה כי סוגיית החטופים עמדה במוקד פגישות שקיימה בעצמה עם הנהגת חמאס ועם ראש הממשלה בנימין נתניהו.

"זה היה הנושא שעמד במוקד השיחות שלנו", סיפרה. "נסעתי פעמיים לקטאר כדי להיפגש עם הנהגת חמאס. ישבתי אז עם איסמעיל הנייה, ונפגשתי גם באופן אישי עם ראש הממשלה נתניהו. אלה היו שיחות קשות, ותאמינו לי, אנחנו מדברים בפגישות האלה בכנות ובישירות רבה".

הביקורת על הצלב האדום: האם הניטרליות הפכה לתירוץ לחוסר מעש?

סוגיית החטופים לא הייתה הפעם היחידה בריאיון שבה נדרשה ספוליאריץ' להתמודד עם ביקורת על התנהלות הארגון. בהמשך נשאלה על הטענה שלפיה הצלב האדום מסתתר מאחורי עקרון הניטרליות כדי להסוות חוסר מעש לנוכח סבל אנושי קיצוני.

המראיינת אף הזכירה את כישלונו ההיסטורי של הצלב האדום בתקופת השואה, כשלא הצליח למנוע את השמדת היהודים ואף כשל בהכרה פומבית בזוועות שהתרחשו. על רקע הדברים, היא ביקשה להבין כיצד אפשר לשמור על ניטרליות במצבים שבהם בני אדם נתונים לסבל קיצוני.

ספוליאריץ' הודתה כי בעבר גם היא התקשתה לקבל את ההתעקשות על ניטרליות ועל שמירת סודיות. ואולם, לדבריה, לאחר שנכנסה לתפקידה הבינה כי ללא המדיניות הזאת הארגון לא היה מסוגל לפעול באזורי מלחמה. "לא היינו יכולים לעשות את מה שאנחנו עושים בלי ההתעקשות הזאת על ניטרליות", אמרה. "בוודאי שלא היינו מצליחים להשיב את החטופים מעזה".

"איש לא היה סומך עלינו לבצע מבצע מורכב כל כך אלמלא שמרנו על הניטרליות שלנו במשך יותר מ-160 שנה", טענה. "ברגע שמשנים אותה אפילו פעם אחת והופכים לפוליטיים, זה נגמר. אני יודעת שזה מכעיס הרבה אנשים, אבל זו המהות של המשימה שלנו".

ומה לגבי העצורים הפלסטינים? "יש חובה משפטית ומוסרית לאפשר לנו גישה"

מיד לאחר השאלות על החטופים הישראלים, עברה המראיינת לסוגיית העצורים הפלסטינים המוחזקים בישראל, ושאלה את ספוליאריץ' על מניעת הגישה של הצלב האדום אליהם.

בנושא הזה הייתה נשיאת הארגון מפורשת יותר. לדבריה, במשך עשרות שנים, עד 7 באוקטובר, נהנה הצלב האדום מגישה לעצורים שבידי ישראל ואף ארגן עשרות אלפי ביקורי משפחות. היא ציינה כי במהלך מלחמות מדינות נוטות למנוע גישה למתקני כליאה, בדרך כלל בטענה לשיקולי ביטחון.

"לא משנה מה הסיבה", אמרה. "זו החלטה ריבונית של המדינה למנוע מאיתנו גישה. עם זאת, על פי אמנות ז'נבה, שעליהן חתמו המדינות האלה, מוטלת עליהן חובה משפטית לאפשר לנו גישה, ולדעתי גם חובה מוסרית".