N12
פרסומת

בין הרי געש, שלג וזוהר צפוני: המסע המטורף בדרכי השטח הנסתרות של איסלנד

טיסות קונקשן ארוכות, טמפרטורות הקרובות לאפס ונהיגת שטח מאתגרת בין שדות לבה שחורים. מסע דרכים אל עומק האי הצפוני מוכיח שגם בעונה הקרה, איסלנד מציעה חוויה קיצונית ושונה מכל מוסכמה מוכרת עם נהיגה בדרכי עפר לא סלולות ולינה במלונות בוטיק יוקרתיים מול הזוהר הצפוני. כך נראה המסע הפראי אל לב ארץ הקרח והאש

פורסם:
הלנד קרוזר עולה על הכל, הזוהר הצפוני
צילום: שחר ברדיצ'בסקי
הקישור הועתק

כשסיפרתי לאנשים שאני מגיע לאיסלנד בחודש אוקטובר כמעט כולם הרימו גבה, "מה יש לך לחפש שם בעונה הזו?", אמרו לי, טענו שאני משוגע ושמזג האוויר בתקופה הזו של השנה יהרוס את כל הטיול. אז אמרו. מכירים את התחושה הזו שאתם נוחתים במדינה זרה ומיד מרגישים בהבדל מהארץ? פתאום אין רעש, אין צעקות, אין פקקים או צפירות של רכבים והכי חשוב, הנוף שונה מכל מה שהכרתם, אבל בצורה קצת יותר קיצונית. האי הצפוני לא דומה לשום מקום אחר שתראו בחייכם.

אם אתם אנשים של בטן-גב, חולים על יוון וקפריסין, וההגדרה שלכם לחופשה מושלמת בחו"ל היא בכלל שופינג, סיור מוזיאונים או טיול אורבני באיזו עיר אירופית קלאסית, איסלנד היא המקום שיאתגר את כל התפיסה שלכם. כי בעוד רגע נעלה על הטויוטה לנד קרוזר 250 החדשה שקיבלנו ונרד לשטח, נחצה הרים, נחלים ונלון בבתי המלון הכי מיוחדים שקיימים.

לפני כמה שנים, כשהחיים שלנו היו קצת שונים, זכינו לראות טיסות ישירות מישראל לאיסלנד. אומנם הן נמשכו כמעט 8 שעות, אבל היה הרבה יותר נוח להגיע לארץ הקרח והאש עם אחת מהחברות האיסלנדיות – WOW air או Icelandair. היום הסיפור קצת שונה, וצריך לעשות קונקשן באחד היעדים באירופה. אז עלינו לטיסת אל על ב-6:00 בוקר ונחתנו בפריז כעבור 4 שעות. אחרי המתנה של 4 שעות נוספות, עלינו לטיסת איסלנדאייר ונחתנו בבירה רייקיאוויק אחרי טיסה של 3.5 שעות.

רק אחרי שנוחתים באיסלנד מבינים כמה היא שונה מכל מקום אחר. עלינו לרכב ההסעה ולכל אורך הדרך לבית המלון (כ-20 דקות) כל מה שרואים הוא שדות לבה שחורים שמעורבבים בטחב ירוק ומכסים את כל הנוף באזור.

הנוף ליד מלון silica
אדמה וולקנית ומי טורקיז. מלון Silica | צילום: שחר ברדיצ'בסקי
פרסומת

אחרי נסיעה קצרה הגענו למלון הבוטיק Silica, ששוכן מדרום לעיר הבירה, ובו ישנו בלילה הראשון למסע. המלון היפהפה, שפרוס על פני קומה אחת, משתלב בסביבה הסלעית, ויש בו 35 חדרים עם מרפסות פרטיות לנוף הוולקני. השוס הגדול של המלון הוא הרגע שנכנסים לקבלה, מציצים החוצה ורואים את הלגונה הגיאותרמית הפרטית שזמינה אך ורק לאורחיו ופתוחה עד השעה 22:00. הטמפרטורה של המים נעה בין 38 ל-40 מעלות ואפשר לשהות בה גם כשהטמפרטורות בחוץ מגיעות לאפס.

מלון Silica
הבריכות הגיאותרמיות בבית המלון. אפשר להיכנס גם בשיא הקור | צילום: שחר ברדיצ'בסקי

טור לנד קרוזר
יש נוף כזה מהחדר? מלון Silica | צילום: שחר ברדיצ'בסקי
פרסומת

אם לא תסתפקו בכך, המלון צמוד לאחת האטרקציות הכי מפורסמות באיסלנד: Blue Lagoon. מדובר בבריכה גיאותרמית ענקית של מי טורקיז באמצע שדה לבה ענק, וגם שם המים מגיעים עד ל-40 מעלות. יש עוד כל מיני פינוקים נחמדים, כמו בר בתוך המים ואזור ספא יוקרתי, אך מדובר במקום הומה מתיירים בכל שעות הפעילות ואין את הפרטיות שמרגישים בבריכה של ה-Silica Hotel.

מיד אחרי שהגענו למלון והתארגנו, אכלנו במסעדת Lava, שממוקמת בתוך הבלו לגון. מדובר במקום גדול ויוקרתי, עם תפריט מעודן שכלל מנת פתיחה של מרקים, מנה עיקרית של דג קוד וקינוח מיוחד מהמטבח האיסלנדי – גנאש סקייר (Skyr Ganache). למזלנו נפלנו על יום עם מזג אוויר די בהיר, ולאחר שיצאנו מהמסעדה והתחלנו בהליכה לכיוון המלון ראינו לפתע את הזוהר הצפוני. במבט ראשון זה נראה כמו כתם שחור בשמיים, אך ברגע שמרימים את הפלאפון ומצלמים, רואים אור ירוק מנצנץ ולא מאמינים שתופעת הטבע המדהימה הזו נמצאת ממש מול העיניים.

הזוהר הצפוני באיסלנד
לא מאמין שראיתי את זה בעיניים. הזוהר הצפוני במלוא תפארתו | צילום: שחר ברדיצ'בסקי
פרסומת

בבוקר אכלנו ארוחה במלון, עם מגוון של סלטים, גבינות, דגים טריים, חביתות ונקניקים. אך גולת הכותרת הייתה אחריה: בחוץ חיכתה לנו הלנד קרוזר החדשה, חמושה בצמיגים ענקיים, שתיקח אותנו ללב האי ובחזרה. חשוב להדגיש, רובם המוחלט של התיירים באיסלנד מגיעים לתקופה ארוכה יותר ועושים בעיקר את כביש 1, כביש הטבעת שמקיף את כל המדינה. רבים מהם שוכרים רכב פרטי רגיל, עולים על הכביש המעגלי ועוצרים באותן הנקודות, שמלאות תיירים. הטיול שלנו היה קצת שונה, הגענו לעומק השטח האיסלנדי, שלא היינו יכולים לעבור אותו אם לא היינו מקבלים "טנק מרכבה" שיוצר בידי טויוטה, שטרף הרים, בורות, נחלים וכל דבר שרק חיכה לנו בדרך.

טור לנד קרוזר באיסלנד
אתם קולטים את הנוף מחדר האוכל? | צילום: שחר ברדיצ'בסקי

טויוטה לנד קרוזר באיסלנד
עם צמיגים ענקיים. רכב השטח שהמתין לנו בבוקר | צילום: שחר ברדיצ'בסקי
פרסומת

יצאנו לדרך בקור המקפיא של הבוקר, הדלקנו חימום, חימום מושב וחימום הגה והתחלנו בנסיעה. גם השמש סוף-סוף הפציעה וחיממה אותנו. היום ראשון כולל נסיעה מהלגונה הכחולה ל-Highland Base, מרחק של כ-270 ק"מ רובם נעשו בעיקר בשטח ולא בכבישים סלולים. עלינו על כביש 41 שחוצה את עיר הבירה, משם לכביש 1 לזמן קצר ואז לכביש 435. כאן כבר החלו להתגלות לפנינו נופים אחרים לגמרי. אחרי שבתחילת היום עוד ראינו את הנוף הוולקני השחור, בין הכבישים המפותלים כאן רואים נופים הרריים וירוקים שמתפרסים לאורך קילומטרים, ואפשר להבחין גם בהר Hengill המפורסם, שמוגדר הר געש פעיל אך רדום. האזור עשיר במעיינות חמים ויש בו מסלולי הליכה רבים עם שבילים מסומנים.

לנד קרוזר
הפיתולים מתחילים | צילום: שחר ברדיצ'בסקי
פרסומת

הנסיעה בכבישים הצרים באיסלנד שונה מאוד מבכבישי ישראל, ואף שאנחנו נוסעים ברכב גדול ממדים האחיזה בכביש מצוינת, והראות טובה. מכביש 435 התחברנו לכביש 360, ומצד שמאל התגלה לנו אגם ת'ינגוואלאוואטן (Þingvallavatn), האגם הטבעי הגדול ביותר במדינה. הכבישים המפותלים מוליכים אותנו קדימה לכביש 36 וכביש 37, ומשם לרגע שבו חיכינו לו כל היום, כביש F337.

שימו לב שכבישי F באיסלנד שונים מכבישים רגישים, ומדובר בדרכי עפר מאתגרות ולא סלולות, שעל פי החוק במדינה ניתן להיכנס אליהן רק עם רכבי 4X4, וגם לא כל הרכבים מהסוג הזה מתאימים לכל דרך (מזל שאנחנו עם לנד קרוזר). אז ירדנו מהכביש הסלול, העברנו את רכב השטח שלנו לנעילה אחורית, וכמה שהדרך הייתה מלאה בבורות, ככה הרגשנו שהרכב דווקא נעוץ יותר בקרקע. הנוף שוב מתחיל להשתנות, ומתחילים לראות שילוב בין אדמה שחורה לירוקה, ומרחוק אף מבחינים בהר הגעש הלוטופל (Hlöðufell).

פרסומת
טור טויוטה באיסלנד
שחור וירוק ביחד, וברקע לנד קרוזר | צילום: שחר ברדיצ'בסקי

לנד קרוזר
עולים, יורדים ושוב עולים | צילום: שחר ברדיצ'בסקי

איסלנד
הקרחון מציץ לו | צילום: שחר ברדיצ'בסקי
פרסומת

כביש F337 הגיע לסיומו ואנחנו מתמזגים לכביש F338, שנהנה משטח פתוח ומישורי, אך זרוע סלעים ענקיים. אחרי שעברנו את קטע הדרך המאתגר, עלינו על כביש 35, שגם הוא לא סלול, אך מדובר בכביש עפר שכבר ראינו בו יותר רכבים נוסעים. ופה, שוב, הנוף מתחיל להשתנות בצורה דרמטית. מרחוק מגיחים ההרים המושלגים, ונוצר דיסוננס נהדר בין הירוק לשחור וללבן. אחרי נסיעה קצרה אנחנו מגיעים לקרחון לאנגיוקוטל (Langjökull), ולפתע הכל הופך להיות כמו מדבר לבן וקפוא לאורך קילומטרים, ומרגישים כמו בעולם אחר. זכינו לעלות על הקרחון עם רכב השטח שלנו בנסיעה איטית, ומדובר בחוויה שאני לא יודע אם נזכה לחוות אותה שוב.

טור לנד קרוזר
מדבר לבן. הקרחון לאנגיוקוטל | צילום: שחר ברדיצ'בסקי
טור לנד קרוזר
צילום: שחר ברדיצ'בסקי
פרסומת

בהמשך, ממש לפני ההתחברות לכביש F347, עברנו ליד מפל גיגיארפוס (Gýgjarfoss) המרהיב, שמקרב אותנו בצעדי ענק ל-Highland Base ולהרי הקרלינגרפיול (Kerlingarfjöll) שנותרו בהם שרידי שלג, ממה שירד כמה ימים לפני שהגענו. בסופו של היום הגענו לבית המלון שנקרא בפשטות Highland Base Kerlingarfjöll. בית המלון מחולק לשני אזורים עיקריים, המבנה המרכזי בן שלוש הקומות ובו סוגים שונים של חדרים, בריכות גיאותרמיות חמות עם נוף להרים ובקתות שממוקמות ממול. אנחנו התמקמנו במבנה המרכזי, ומיד לאחר שהגענו, עלינו על חלוקים וירדנו לבריכה של המלון, שממנה יש נוף מטורף להרים מסביב, וכלל לא מרגישים את הקור המקפיא של איסלנד.

טור לנד קרוזר
מלון HighLand Base | צילום: שחר ברדיצ'בסקי
פרסומת

הרים מושלגים באיסלנד
הנוף מ-HighLand Base | צילום: שחר ברדיצ'בסקי

טור לנד קרוזר
המעיין של מלון Higland Base | צילום: שחר ברדיצ'בסקי

טור לנד קרוזר באיסלנד
שמיים ירוקים. Highland Base | צילום: שחר ברדיצ'בסקי
פרסומת

את ארוחת הערב אכלנו במסעדה של המלון, שם זכינו שוב לאכול ארוחה נורדית, והוגש לנו דג הצ'אר הארקטי למנה ראשונה וטלה בציפוי עשבי תיבול לעיקרית. מיד בסוף הארוחה יצאנו למרפסת של המסעדה, וחזינו שוב בזוהר הצפוני.

קמנו לארוחת הבוקר, ואז זכינו להפתעה והחל לרדת שלג. זה כמובן לא הפריע ללנד קרוזר שלנו והתחלנו את היום השני בנסיעה חזרה לעיר הבירה, שממוקמת במרחק כ-215 ק"מ מהמיקום שלנו. אחרי נסיעה קצרה בכביש F347 הנוף משתנה, וכבר רואים פחות לבן, ושוב רואים אדמה וולקנית שחורה.

טור לנד קרוזר
שורפים את הקרח באיסלנד | צילום: שחר ברדיצ'בסקי
פרסומת

הדרך שוב נהייתה סלעית במיוחד. אם זה לא מספיק, בשלב זה גם התחלנו לחצות נהרות. לא סתם יש חובה להיכנס לכבישי F עם רכב שטח, הלנד קרוזר שלנו חצתה את הנהר בלי הרבה בעיות, ובתוך תא הנוסעים כמעט שלא הרגשנו דבר. לא סתם אומרים שהוא לוקח אותנו עד הקצה.

החממה באיסלנד
צילום: שחר ברדיצ'בסקי
פרסומת

אחרי נסיעה לא קצרה עלינו לכביש 349, ובו אפשר להבחין בגבעות ירוקות מרהיבות ובעמק טונגופל (Tungufellsdalur). כאן שבילי העפר נגמרים, ואפשר לעבור למצב ספורט, לתת טיפה גז ולתת למפלצת להשתחרר.

עברנו כמעט ממחצית הדרך הגענו לכביש 30, ופה כבר אשר להבחין בציוויליזציה אמיתית. לאורך כל הדרך רואים חוות וסוסים איסלנדיים, שהיו מאוד חברותיים. בדרך עשינו עצירה בכפר רייקהולט (Reykhot), שבו מגדלים עגבניות בצורה ייחודית. התיישבנו לאכול במסעדה של החממה, שאיך לא, מתמחה בעגבניות, ולאחר מכן עשינו סיור בחממה הגיאותרמית הענקית שמגדלת טונות של עגבניות בשנה, בשיטה ייחודית – ללא גידול באדמה, שנחשבת לפופולרית במיוחד באיסלנד לנוכח החוסר בשעות אור, סוג האדמה והגישה הקלה למים רותחים וקיטור ישירות ממעבה האדמה.

סוסים איסלנדיים
צילום: שחר ברדיצ'בסקי
פרסומת

טור לנד קרוזר
צילום: שחר ברדיצ'בסקי

בסיום העצירה, התנתקנו מהאזור הכפרי, התחברנו לכביש 35, אחד משני הכבישים הראשיים של איסלנד שחוצים אותה מדרום לצפון, הכביש נהיה מסודר יותר, עמוס יותר, וכאן כדאי במיוחד להיזהר מעבירות תנועה, שכן האכיפה מחמירה יותר והקנסות במדינה הזו גבוהים במיוחד.

התחברנו לכביש 1, שוב סטינו מעט מן הכביש, ירדנו לשטח כדי לראות מקרוב את כיפות הקידוח הגיאותרמיות הפזורות באזור. כדי להגיע לשם שוב חצינו כמה נחלים ברכב השטח שלנו, והגענו למקום שנראה כמו נלקח מסרט מדע בדיוני. כל האדמה מסביב הייתה אדמת לבה שחורה עם טחב ירוק, והכיפות, שמגינות על בארות הקידוח, משרות תחושה של כוכב לכת אחר.

פרסומת

לנד קרוזר
כך בדיוק זה נראה מקרוב | צילום: שחר ברדיצ'בסקי

עברנו את הכיפות והתחברנו שוב לכביש 1 שהוביל אותנו לבירה רייקיאוויק, וכאן הכבישים כבר נהיו ממש עמוסים, וקצת הזכירו לנו את הארץ. אחרי נסיעה קצרה בעיר נאלצנו להיפרד מהלנד קרוזר שלנו, שליוותה אותנו לאורך הטיול. עלינו להסעה והגענו למלון הילטון במרכז העיר (Canopy by Hilton City Centere). מלון הבוטיק נמצא בלב העיר, וממוקם דקות ספורות מרחוב הקניות הראשי של העיר (Laugavegur) וכ-5 דקות מכנסיית הדְלְגְרים (Hallgrímskirkja) המפורסמת של העיר. המלון, שבו כ-100 חדרים, מעוצב עד הפרטים הקטנים, וכל קומה נראית אחרת לגמרי, אז אם אתם במקרה בעיר, הוא מאוד מומלץ.

אחרי שהגענו יצאנו לסיבוב קטן בשדרה המרכזית. העיר לא גדולה במיוחד, אבל מאוד מיוחדת, וכל בית פה צבוע בצבע אחר. אך אם לדבר בכנות, לא התרשמתי כל כך. מדובר ברחוב שעמוס בעיקר בחנויות מזכרות, והכל יקר. מאוד יקר. אם אנחנו מתלוננים שבארץ המחירים מכאיבים בכיס, באיסלנד המחירים גבוהים הרבה יותר, גם בסופר המקומי. את ארוחת הערב אכלנו במסעדת Eiriksson Brasserie, ששם תוכלו ליהנות מתפריט רחב, ממנות מקומיות, פיצות, פסטות, ארוחות צמחוניות וסטייקים. אבל שוב, המחירים מאוד גבוהים: לדוגמה, סטייק טומהוק עלה כ-450 שקל, ורוב הפיצות עולות יותר מ-100 שקל. לא זול.

פרסומת

רייקיאוויק
הרחוב הראשי ברייקיאוויק | צילום: שחר ברדיצ'בסקי

רייקיאוויק איסלנד
צילום: שחר ברדיצ'בסקי

בסיום הארוחה כבר היה ממש קפוא בחוץ וחזרנו למלון. אתם גם בטח שואלים את עצמכם, מה לגבי אנטישמיות? אז לא נשקר, במרכז העיר, אומנם ברחוב צדדי, יש גרפיטי פרו-פלסטיני ענק ודי בולט, וגם בחנות אחת היה שלט אנטי-ישראלי, אך כן דיברנו עברית ברחוב. המקומיים ידעו שאנחנו מישראל ולא נתקלנו בשום תגובה או יחס עוינים, אז מהבחינה הזו לפחות אין מה לדאוג.

פרסומת

ארוחת הבוקר הייתה די דומה למה שכבר הכרנו באיסלנד, מגוון של מאפים, סלטים ודגים, ומיד לאחריה הגענו לנמל התעופה הבין-לאומי של רייקיאוויק. עלינו לטיסת איסלנדאייר לאמסטרדם (כשעתיים), ושם המתנו לטיסת אל על כ-5 שעות. נמל התעופה סכיפהול הוא מהגדולים באירופה, לכן אם גם אתם ממתינים לטיסת קונקשן, אל תתמהמהו, כי המרחק בין השערים לטרמינלים יכול להיות מאוד מאוד גדול. אחרי טיסה של 4 שעות הגענו סוף-סוף לארץ.

כמה זה עולה?

מלון Silica Hotel: בתקופה זו של השנה המחירים בחדר סטנדרטי הוא כ-3,300 שקל ללילה לאדם. המחיר כולל ארוחת בוקר, וכניסה אחת ללגונה הכחולה ששוכנת צמוד לבית המלון.

מלון Highland Base: המחיר לחדר סטנדרטי הוא כ-1,400 שקל ללילה לאדם, כולל ארוחת בוקר. לחדר דלוקס המחיר הוא כבר 2,200 שקל לילה, ארוחת בוקר וכניסה לבריכה הגיאותרמית של המלון. אם תרצו להתפנק באחת מהבקתות שמציע המלון, תצטרכו להיפרד מ-3,100 שקל לילה.

פרסומת

מלון הילטון רייקיאוויק: בחדר סטנדרטי המחיר הוא 1,050 שקל, שכוללים ארוחת בוקר. בחדרים מפנקים יותר כמו סוויטת ג'וניור המחיר הוא כ-1,500 שקל.

הכותב היה אורח של חברת טויוטה ב-Land Cruiser Iceland adventure